בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי, התערבות מוקדמת חיונית למניעת דיכאון עמיד לטיפול, העלול להגדיל את נטל המחלה על המטופל ועל מערכת הבריאות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעת דיכאון מג’ורי הינה הגורם המוביל למוגבלות ברחבי העולם. מטרתם כעת הייתה לבחון את נטל דיכאון עמיד לטיפול במחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה שכלל מידע ממאגר Stockholm MDD Cohort. הם בחנו מקרי הפרעת דיכאון מג’ורי בין השנים 2010 ו-2017, אשר הוגדרו בנוכחות נטילת לפחות שלוש תרופות נוגדות-דיכאון.

החוקרים זיהו 158,169 אירועי דיכאון מג’ורי בקרב 145,577 חולים בין ינואר 2012 ועד דצמבר 2017 (64.7% נשים; גיל חציוני של 42 שנים). ממדגם ראשוני זה, 12,793 אירועים (11%) ענו על ההגדרה של דיכאון עמיד לטיפול.

התוצאים העיקריים כללו מחלות פסיכיאטריות ומחלות לא-פסיכיאטריות, טיפול בנוגדי-דיכאון, שימוש בשירותים רפואיים, אובדן ימי עבודה, תמותה מכל-סיבה ופגיעה עצמית מכוונת.

מהתוצאות עולה כי חציון מרווח הזמן מתחילת אירוע דיכאון מג’ורי ועד הגדרת דיכאון עמיד לטיפול עמד על 552 ימים. תרופות ממשפחת SSRI שימשו כמשפחת התרופות הנפוצה ביותר מבין נוגדי הדיכאון בכל שלבי הטיפול ו-5,907 חולים (46.2%) קיבלו טיפול פסיכותרפי בנקודת זמן מסוימת לפני טיפול נוגד-דיכאון שלישי. מהנתונים עלה עוד כי בהשוואה לאירועים תואמים ללא דיכאון עמיד לטיפול, אירועי דיכאון עמיד לטיפול לוו במספר ימי אשפוז גדול יותר (ממוצע של 3.9 לעומת 1.3 ימים) ואובדן גדול יותר של ימי עבודה (ממוצע של 132.3 ימים לעומת 58.7 ימים) לאחר שנה אחת.

חרדה, דחק, הפרעות שינה והפרעות שימוש בחומרים היו כולן נפוצות יותר בחולים עם דיכאון עמיד לטיפול. פגיעה עצמית מכוונת הייתה פי ארבע נפוצה יותר בחולים עם דיכאון עמיד לטיפול.

החוקרים מצאו כי חומרת הפרעת דיכאון מג’ורי, כפי שהוגדרה לפי סולם Montgomery-Asberg Depression Rating Scale בעת אבחנת דיכאון מג’ורי, הינה הגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר של דיכאון עמיד לטיפול.

מהנתונים עולה כי ניתן לנבא את הסיכון להתפתחות דיכאון עמיד לטיפול על-בסיס חומרת הדיכאון ונתון זה עשוי לסייע לרופאים לזהות בעת האבחנה הראשונה של הפרעת דיכאון מג’ורי את החולים בהם נדרש מעקב הדוק יותר.

JAMA Psychiatry, Dec 2022

לידיעה ב-Healio