ד”ר יואב דומני, מנהל מחלקה פסיכיאטרית ג’ ומנהל המרפאה לטיפולים מתקדמים בדיכאון, האגף לבריאות הנפש, המרכז הרפואי שיבא- תל השומר. בהרצאתו בכינוס השנתי של הליגה למניעת אפילפסיה שנערך במרץ 22 בתל אביב:
ד”ר דומני פתח בהרצאתו וציין שבחולי אפילפסיה, קיימת תחלואה פסיכיאטרית נלווית מגוונת ביותר הכוללת דיכאון, חרדה,PTSD, PNES , הפרעות אישיות ועוד. לצערנו, כל המחלות הללו משפיעות על הפרוגנוזה של השליטה בהתקפים ועל איכות החיים של המטופלים.
דיכאון נלווה למחלות כרוניות רבות במנגנונים שונים, לא כולם ידועים לנו חלקן יכולות להיות על רקע אינפלמטורי, אימונולוגי, נוירודגנרטיבי, נוירוהתפתחותי, ועוד. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר בדיכאון הנלווה למחלה כרונית הוא הירידה המשמעותית בהיענות לטיפול התרופתי. ד”ר דומני הציג נתונים במטופלים הסובלים מדיכאון כמחלה נלווית שהגדימו שהסיכוי להפסקת הטיפול התרופתי באופן עצמאי בחולים אלו הינו פי-3 בהשוואה לחולים ללא דיכאון ולכן, גם בחולי אפילפסיה קיים סיכוי משמעותי שמטופל יפסיק ליטול תרופות נוגדות פרכוסים עקב היותו בדיכאון.
הספרות מראה ששליש מחולי האפילפסיה סובלים מדיכאון נלווה אך כאשר האפילפסיה היא עמידה לטיפול תרופתי, הסיכוי לדיכאון נלווה מגיע למעל ל-60% מכלל המטופלים. המשמעות של דיכאון נלווה בחולי אפילפסיה היא חמורה ומובילה רבות לירידה באיכות החיים, ירידה בהיענות לטיפול, ירידה בסיכוי לשליטה בהתקפים ובמקרים חמורים, אף עלולה לגרום לאובדנות. ד”ר דומני הציג נתונים מדאיגים שמראים שאבדנות בקרב חולי אפילפסיה גבוהה ב – 22% בהשוואה לאוכלוסייה בריאה.
האבחון של דיכאון בקרב חולי אפילפסיה הוא מאתגר יותר שכן לעיתים, הוא מוצג באופן שונה. חשוב לשאול בפגישה את המטופלים לגבי סימפטומים ידועים (מצב רוח, יכולת להינות מאירועים משמחים, תיאבון, מצב השינה….) אך חשוב ביותר להשתמש בשאלונים יעודיים בחולים אלו. ד”ר דומני הציג שאלון בשם NDDIE שמורכב מסה”כ-6 שאלות קצרות ומיועד למילוי עצמי ע”י המטופלים בדקות בודדות לפני הביקור. הדיוק של שאלון זה נבדקה מול שאלונים מקצועיים הממולאים ע”י פסיכיאטרים ונמצאו מדוייקים במעל ל- 90% מהמקרים. בנוסף, כאשר לא משתמשים בשאלונים, קיים סיכוי גבוה ביותר לתת-אבחון של דיכאון בחולי אפילפסיה.
הטיפול בדכאון בקרב חולי אפילפסיה הוא חשוב ביותר וד”ר דומני הדגיש את החשיבות שרופאים שאינם פסיכיאטרים יתחילו טיפול בדיכאון בעצמם והציג המלצות לטיפול בדיכאון של ה – ILAE. דיכאון עמיד מוגדר (באופן דומה ביותר לאפילפסיה) כחוסר תגובה ל-2 תרופות אנטי-דכאוניות וקיימים היום מגוון טיפולים לא תרופתיים לטיפול בדיכאון עמיד כגון- ECT, TMS, קטמין וכן טיפול בנוירומודולציה כגון-VNS.
הטיפול ב-VNS לחולי דיכאון עמיד הינו טיפול מקובל בעולם ובעל אישורי FDA, CE וכמובן בעל אישור משרד הבריאות בישראל. ד”ר דומני הציג במהלך ההרצאה מספר מחקרים שהדגימו את ההפחתה במדדי דיכאון ואת העליה במדדי איכות חיים בחולי אפילפסיה עמידה המטופלים ב-VNS גם ללא תלות בהפחתת ההתקפים. אחד הפרסומים המשמעותיים הוא מחקרו של Philipp Spindler, מברלין שעקב במשך שנה אחר מדדי דיכאון מקובלים במטופלים ב – VNS לטיפול באפילפסיה עמידה. בחולים אלו, הודגמה הפחתה מרשימה ומשמעותית במדד ה – MADRS (ממצב בינוני-חמור למצב דיכאון קל בלבד) לאחר שנת טיפול ב – VNS. לאחר מכן הוצג הסיקור הספרותי הגדול ביותר בנושא שפורסם ב – 2017 (Aaronson et al) ועקב אחרי 800 חולי דיכאון עמיד בעל פרופיל דיכאון חמור וכרוני ביותר אשר 500 מהם טופלו במשך 5 שנים ב-VNS והושוו ל – 300 מטופלים בקבוצת הביקורת. תוצאות המחקר הדגימו שיפור משמעותי ביותר בכמעט 70% מהמטופלים בזרוע ה – VNS ואף אחוזים גבוהים מאד של הפוגה מתסמיני דיכאון במעל ל – 40% מהמטופלים. עוד הודגמו במחקר זה היציבות של תגובת הטיפול ל-VNS וכן הפחתה של מעל ל – 50% באובדנות ותמותה כללית. הנתונים האחרונים שהוצגו היו התוצאות הראשוניות של 12 מטופלים ב –VNS הסובלים מדיכאון עמיד לטיפול תרופתי והושתלו בישראל בהתוויה זו וד”ר דומני הציג את השיפור שלהם במדדי דיכאון בתקופת מעקב של עד ל-18 חודשים.
בסיכום ההרצאה אמר ד”ר דומני שבגלל שאחוז גבוה מאד מחולי האפילפסיה סובלים מדיכאון נלווה, הטיפול ב – VNS לחולי אפילפסיה עמידים לטיפול תרופתי הסובלים במקביל גם מדיכאון הוא מועדף, שכן הוא יכול ע”י שימוש בפרוצדורה אחת, לפתור שתי בעיות משמעותיות, ולהביא לשיפור בתסמיני הדיכאון בנוסף לשליטה טובה יותר בהתקפים.