בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי קצב לב מהיר יותר, ממצא העשוי לסייע בזיהוי חולים בסיכון להפרעת מצב רוח ולנבא תגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס ה-33 מטעם ה-European College of Neuropsychopharmacology.

מדגם המחקר כלל 16 חולים עם דיכאון מג’ורי עמיד לטיפול תרופתי ו-16 ביקורות בריאות, תואמות בגיל ומין, אשר נשאו מכשיר אק”ג נייד למשך ארבעה ימים ושלושה לילות, עם הערכת קצב הלב ווריאביליות קצב הלב לאורך 24 שעות.

לאחר מכן, המשתתפים קיבלו עירוי יחיד של קטמין תוך-ורידי למשך 40 דקות. לאחר המתנה בת שעה אחת, המשתתפים המשיכו בתיעוד אק”ג למשך 4 ימים עוקבים, לצד הערכת השינוי במצב הרוח על-פי מדד HAM-D (Hamilton Rating Scale for Depression).

מהנתונים עולה כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקרב אלו עם הפרעת דיכאון מג’ורי תועד קצב לב מהיר יותר משמעותית לאורך 24 שעות, עם וריאביליות קצב לב קטנה יותר, כפי שנקבע לפי השורש הריבועי של ההבדלים העוקבים. עוד זיהו החוקרים ירידה באמפליטודת קצב הלב, עדות להפחתה ניכרת של שונות קצב הלב לאורך הימים.

מניתוח סטטיסטי עלה כי קצב הלב הצליח לזהות את אלו עם הפרעת דיכאון מג’ורי, בהשוואה לביקורות, בפרט בעזרת התיעוד בשעות הלילה, בדיוק של 90.6%. הנתונים זיהו נכונה 14 (87.5%) מהחולים ו-15 (93.8%) מהביקורות.

לאחר טיפול, קצב הלב פחת משמעותית בקרב חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי, אך לא תועדו שינויים משמעותיים בוריאביליות קצב הלב.

החוקרים זיהו קשר חיובי בין קצב הלב הבסיסי ובין התגובה לטיפול לפי מדד HAM-D, רמז לתוצאות טובות יותר בחולים עם קצב לב מהיר יותר. מעניין לציין כי בעוד שזוהה קורלציה חיובית בין קצב הלב ובין חומרת דיכאון לפני טיפול, הקשר הנ”ל נעלם לאחר טיפול, רמז לכך ששינויים בקצב הלב לא נקשרו עם מצב הרוח.

החוקרים מסבירים כי למרות שיש לאשר את התוצאות במחקרים נוספים, אך אישור תרסיס קטמין נזאלי עשוי לסלול את הדרך למסלולי טיפול חדשים.

מתוך כנס ה-ECNP

לידיעה במדסקייפ