מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש פברואר בכתב העת BMJ, עולה כי טיפול מעבר להתוויות המאושרות בנוגדי-דיכאון ניתן לעיתים קרובות ע”י רופאים ראשוניים, כאשר במרבית המקרים הללו אין עדויות מדעיות משמעותיות התומכות בטיפול זה.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההתוויות לטיפול מעבר להתוויות המאושרות בנוגדי-דיכאון ע”י רופאים ראשוניים ולקבוע את דרגת העדויות המדעיות התומכות בטיפול זה. מדובר במחקר תיאורי של מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון שניתנו ע”י רופאים ראשוניים במרפאות ראשוניות בקוויבק, קנדה.
המשתתפים היו בגילאי 18 שנים ומעלה וביקרו אצל אחד מרופאי המחקר בין 1 בינואר, 2003, ועד 30 בספטמבר, 2015, וקיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-דיכאון.
החוקרים בחנו את שיעור המרשמים בכל אחת מהקטגוריות הבאות: עדות משמעותית התומכת במתן התרופות להתוויה האמורה; העדר עדות משמעותית לתרופת המרשם אך עדות משמעותית התומכת בתרופה אחרת מאותה משפחה להתוויה זו; או העדר עדות משמעותית התומכת בתרופה שנרשמה ובכל התרופות האחרות מאותה משפחה לאותה התוויה.
174 רופאים סיפקו 106,850 מרשמים ל-20,920 מבוגרים. לפי משפחת תרופות, השכיחות הגבוהה ביותר של מתן טיפול מעבר להתוויות תועדה עם תרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריצקליים (81.4%), בעיקר עקב טיפול מעבר להתוויות ב-Amitriptyline (93%). השימוש ב-Trazodoe לאינסומניה היה השימוש מעבר להתוויות הנפוץ ביותר בנוגדי-דיכאון והיה אחראי ל-26.2% מהמרשמים לטיפול מחוץ להתוויות. רק ב-15.9% מכלל המרשמים מחוץ להתוויות, היו עדויות משמעותיות שתמכו בתרופת המרשם לאותה התוויה. ב-39.6% מהמקרים לא היו עדויות משמעותיות לתרופה שניתנה אך היו עדויות שתמכו בתרופות אחרות מאותה משפחה. ב-44.6% המקרים הנותרים לא היו עדויות משמעותיות שתמכו בתרופה שנרשמה או בתרופות אחרות מאותה משפחה להתוויה האמורה.
החוקרים כותבים כי יש לספק לרופאים עדויות הנוגעות לשימוש מחוץ להתוויות בנוגדי-דיכאון במטרה לסייע בשיפור החלטות הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!