מסקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת BMJ עולה כי אין הבדלים בתגובה או בשיעורי הפוגה בעקבות טיפול בדור שני של נוגדי-דיכאון או עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את התועלת והנזקים של דור שני של נוגדי-דיכאון וטיפול קוגניטיבי התנהגותי כטיפול ראשוני באירוע נוכחי של הפרעת דיכאון מג’ורית במבוגרים.
לצורך המחקר הם ערכו חיפוש במאגרי Medline, Embase, Cochrane Library, Allied and Complementary Medicine Database, PsycINFO, ו-Cumulative Index to Nursing and Allied Health Literature בין ינואר 1990 ועד ינואר 2015. 11 המחקרים האקראיים-מבוקרים שנכללו בסקירה ערכו השוואה בין דור שני של נוגדי-דיכאון ובין טיפול קוגניטיבי התנהגותי. עשרה מחקרים השוו בין טיפול מונותרפי בנוגדי-דיכאון ובין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בלבד; שלושה מחקרים השוו בין טיפול מונותרפי בנוגדי-דיכאון ובין טיפול בנוגדי-דיכאון עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
הסקירה לא זיהתה הבדלים משמעותיים ביעילות בין דור שני של נוגדי-דיכאון ובין טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בשיעורי ההפוגה או בשינוי במדד Hamilton Rating Scale for Depression Score. בדומה, לא תוארו הבדלים משמעותיים בשיעורי הפסקת הטיפול במסגרת המחקר או הפסקת טיפול עקב חוסר תועלת. למרות ששיעור גבוה יותר של חולים טופלו בדור שני של נוגדי דיכאון מאשר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי פרשו מהמחקרים בשל אירועים חריגים, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
לא ניתן להסיק מסקנות אודות התוצאים האחרים בשל העדר עדויות. יש להתייחס לממצאים במשנה זהירות לאור עוצמת העדויות הנמוכה עבור מרבית התוצאים.
הסקירה הייתה מוגבלת למחקרים שכללו מבוגרים עם הפרעת דיכאון מג’ורית והשוו בין דור שני של נוגדי-דיכאון ובין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וחלק גדול מהמחקרים שנכללו סבלו מחסרונות מתודולוגיות העשויות להגביל את הבטחון בממצאים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!