מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך כנס ה-Heart Failure Congress מטעם ה-European Society of Cardiology Heart Failure Association, עולה כי שילוב דיכאון חמור ואי-ספיקת לב עשוי להביא לעליה בשיעורי התמותה.
מניתוח מוקדם של הנתונים אודות 154 משתתפים במחקר OPERA-HF (Observational Study to Predict Readmission for Heart Failure Patients) עולה כי בשנה הראשונה לאחר השחרור מבית החולים, באלו עם דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה תועדה עליה של פי חמש בסיכון לתמותה, בהשוואה לאלו עם דיכאון פחות חמור, והסיכון נותר גבוה גם לאחר תקנון למשתנים דמוגרפים, נתוני מצב בריאותי ומחלות רקע.
כל המשתתפים היו בגילאי 18 שנים ומעלה (גיל ממוצע של 71 שנים, 70.8% גברים), שטופלו במשתני לולאה עם מקטע פליטה של חדר שמאל של עד 40%, קוטר פרוזדור שמאלי של מעל 4 ס”מ ורמות NT-proBNP של מעל 40 פיקוגרם למ”ל במידה והיו במקצב סינוס או מעל 1,200 פיקוגרם למ”ל במידה וסבלו מפרפור פרוזדורים.
מדדי אשפוז כללו את שאלון HADS-D (Hospital Anxiety and Depression Scale) ואת מדד CCI (Charlson Comorbidity Index). על-בסיס מדד HADS-D, 24 משתתפים אובחנו עם דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה (מדד של 11-21), 27 עם דיכאון קל (מדד של 8-10) ו-103 לא סבלו מדיכאון (מדד נמוך מ-7). 27 משתתפים הלכו לעולמם מכל-סיבה במהלך המעקב שעמד על 302 ימים, כולל 50%, 22.2% ו-8.7% בכל אחת משלוש הקבוצות, בהתאמה.
יחס הסיכון עמד על 5.1 לסיכון מוגבר לתמותה עם דיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה, בהשוואה לאלו ללא דיכאון (p<0.001). גם לאחר תקנון לגיל, מין, יתר לחץ דם ורמות NT-proBNP, הקשר הנ”ל נותר מובהק (יחס סיכון של 6.5, p<0.001), כמו גם לאחר הוספת מדדי CCI (יחס סיכון של 6.96, p<0.01/
מעניין לציין כי הממצאים מעידים על קשר בין מדדים נמוכים יותר בסולם HADS-D ובין סיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכון של 0.21).
מתוך Heart Failure Congress 2015
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!