מאת איתמר גנמור
מממצאי מחקר עוקבה פרוספקטיבי חדש אשר פורסמו בכתב העת European Heart Journal בנובמבר 2010 עולה כי קיים קשר בין נוגדי-דיכאון טריציקליים (Tricyclic antidepressants, TCAs) ובין עלייה של 35% בסיכון למחלות קארדיווסקולאריות (cardiovascular disease, CVD) אשר אינו מוסבר על ידי מחלה פסיכיאטרית קיימת. עם זאת, החוקרים לא מצאו קשר בין עלייה בסיכון ל-CVD ובין השימוש במעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים (Selective serotonin reuptake inhibitors, SSRIs).
ידוע כי ל-TCAs מספר תופעות לוואי כגון יתר לחץ דם, עלייה במשקל וסוכרת, אשר כולן הן גם גורמי סיכון ל-CVD. החוקרים ציינו כי רופאים צריכים להיזהר עם מרשמי TCAs, במיוחד אצל חולים עם גורמי סיכון נוספים.
במחקר, העריכו החוקרים את הקשר שבין שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ובין הסיכון העתידי ל- CVD בקרב 14,784 מבוגרים סקוטיים ללא עבר ידוע של CVD.
כל משתתפי המחקר היו חלק מה- Scottish Health Survey, אשר מקבץ מידע מהאוכלוסיה הכללית כל 3-5 שנים. סקרים נפרדים מ-1995, 1998 ו-2003 אוחדו והוצלבו עם מידע לגבי אישפוזים ומוות בבתי חולים. החוקרים עקבו אחר החולים עד 2007, וחולים עם עבר מוכח של CVD הוצאו מהמחקר.
על פי החוקרים, 729 מתוך 14,784 המשתתפים במחקר (4.9%) השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון- מתוכם, 2.2% דיווחו שהשתמשו ב-TCAs, 2% דיווחו שהשתמשו ב-SSRIs, ו-0.7% דיווחו שהשתמשו בנוגדי דיכאון אחרים.
במהלך מעקב של 8 שנים, נצפו 1434 אירועי CVD (מוות הקשור ל-CVD, אוטם שריר הלב שאינו קטלני, פרוצדורות ניתוחיות כליליות, שבץ מוחי, ואי-ספיקת לב), מתוכם 26.2% היו קטלניים. לאחר תיקון השפעת הערפלנים, כולל סממני מחלת נפש, נמצא סיכון מוגבר של 35% ל-CVD בקרב משתמשי TCAs (יחס הסיכון 1.35, רווח בר-סמך של 95%- 1.03-1.77).
בנוסף, נמצא קשר לא מובהק בין שימוש ב-TCAs לבין אירועי לב-כליליים (969 אירועים, יחס הסיכון 1.24, רווח בר-סמך של 95%, 0.87-1.75).
לעומת זאת, SSRIs לא היו קשורים לעלייה בסיכון ל-CVD (יחס הסיכון 1.11, רווח בר-סמך של 95%, 0.77-1.60). כמו-כן שום סוג תרופה לא נמצא כקשור לתמותה מסיבה כלשהי.
על פי אחד החוקרים, זהו המחקר הראשון הכולל דגימה המייצגת את כל האוכלוסייה, כולל קשישים, מובטלים, גברים ונשים, ותוצאותיו תואמות למחקרים קודמים בבריאים. באחד מהמחקרים הללו נמצא קשר בין שימוש ב-TCAs לבין עלייה של פי 2 בסיכון היחסי לאוטם לבי במהלך מעקב של 4.5 שנים. באותו מחקר לא נמצא סיכון מוגבר בשימוש ב-SSRIs.
על פי החוקרים, אחת המגבלות של המחקר הנוכחי הוא חוסר מידע לגבי היענות ומינונים. בנוסף, מכיוון שזהו מחקר תצפיתי, אין אפשרות לקבוע סיבתיות, ואולי ניתן להסביר את התוצאות על ידי ערפלן, או גורמים שלא נמדדו.
מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טען שהממצאים מעניינים וחשובים. לדבריו, הממצאים תואמים עם ההשפעה האנטי-כולינרגית הידועה של TCAs. סביר להניח שהשפעות אלה נובעות מההשפעה על הלב, והן מערבות חסימה של רצפטורים מוסקריניים לאצטיל-כולין בקוצב הסינו-אטריאלי (SA node) בלב, היוצר את קצב הסינוס. חסימה של רצפטורים אלה מובילה לדיכוי הפעילות הפארא-סימפטטית ולטאכיקרדיה. בעוד של- TCAs אפיניות גבוהה לרצפטורים מוסקריניים, SSRIs הם יותר שפירים, פרט ליוצא הדופן Paroxetine, שלו פעילות אנטי-מוסקרינית משמעותית. על פי המומחה, ירידה בפעילות פארא-סימפטטית מובילה להגברת קצב הלב ולירידה בשונות קצב הלב, דבר העלול להוביל למוות לבי פתאומי, גם באנשים בריאים ללא עבר של CVD.
במאמר אחר אשר פרסמו המומחה ועמיתיו בכתב העת Biological Psychiatry באוקטובר 2010 הם הראו כי הפרעת דכאון מאג’ורי (major depressive disorder) ללא CVD קשורות לירידה בשונות קצב הלב, ושתרופות נוגדות דיכאון לא משנות תופעה זו. עובדה זו, לטענתם, מדגישה את הצורך לשקול את מצב המערכת הקרדיווסקולארית בחולים המטופלים בהפרעות דיכאון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!