בעבר, תקופת ההיריון תוארה כתקופה של רוגע נפשי, “המגנה” מהפרעות פסיכיאטריות.
אולם, מתוצאותיו של מחקר פרוספקטיבי עולה שהריון אנו מונע דיכאון, ונשים המפסיקות ליטול נוגדי-דיכאון עלולות לעבור הידרדרות.
בין השנים 1999 ל- 2003, 201 נשים בהריון נבחרו מתוך 3 מרכזים המתמחים בטיפול במחלות נפש בזמן ההיריון. הקריטריונים לפיהם נבחרו הנשים: היסטוריה משמעותית של דיכאון בתקופת ההיריון, הריון נוכחי של פחות מ- 16 שבועות, שקט נפשי למשך 3 חודשים לפחות לפני הוסת האחרון וטיפול נוכחי (או בתקופה האחרונה) בנוגדי-דיכאון.
מתוך 201 הנשים המשתתפות במחקר: 13 עברו הפלה טבעית, 5 סיימו את ההיריון מתוך בחירה, 12 היו בלתי ניתנות למעקב ו 8 פרשו. נקודת הסיום הראשונית הייתה הישנות של דיכאון חמור.
בזמן תקופת ההיריון, 86 נשים הידרדרו לדיכאון משמעותי, מתוכן 21 נשים שהמשיכו ליטול את התרופות ו- 44 שהפסיקו. בהשוואה לנשים שהמשיכו ליטול את נוגדי-הדיכאון, אלה שהפסיקו לקחת את תרופותיהן הגדילו את סיכוייהן להישנות הדיכאון פי 5.
תקופת ההיריון אינה “מגינה” על הסיכון להידרדרות לדיכאון חמור. נשים בעלות היסטוריה של דיכאון המטיב בזמן טיפול בנוגדי דיכאון, צריכות להיות מודעות לחזרה למצב ההתחלתי של לפני הריפוי בזמן תקופת ההיריון במידה ותפסקנה ליטול את התרופות.
בעידן שבו גדלה המודעות לטיפולים בדיכאון באוכלוסיה, נשים רבות עלולות לעמוד מול החלטה קלינית קשה לגבי המשך השימוש בתרופות נוגדות-דיכאון בזמן ההיריון. שכן קיים סיכון יחסי לחשיפת האם לתרופות בזמן ההיריון מצד אחד, והסיכון להישנות ההפרעה הפסיכיאטרית מצד שני.
מידע זה יכול להועיל בליטוש קווי היסוד של אופן הטיפול בנשים בעלות היסטוריה של דיכאון המתעתדות להרות או שחוות שינויים במצבי הרוח בזמן ההיריון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!