במאמר שפורסם בכתב העת BMJ Open מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תמיכה לקויה מצד מנהלים, דרישות עבודה מוגברות, מערכות יחסים מתוחות במקום העבודה ושינויים ארגוניים מתמשכים היו גורמי הדחק המזיקים ביותר בקרב צוותי אמבולנס באנגליה, והשפיעו באופן משמעותי על בריאותם הנפשית.

המחקר נערך בשירות אמבולנסים אחד במסגרת שירותי הבריאות הלאומיים באנגליה, כאשר החוקרים בחנו את הנתונים ב-420 משתתפים (44.8% גברים), כולל עובדי אמבולנס בקו הראשון (57.4%), צוותי מוקד קליני ושיגור (13.6%) ועובדי תפקידי תמיכה (9.5%) עם ותק ורמות תפקיד שונות.

החוקרים השתמשו בשאלון מקוון להערכת דחק תעסוקתי, תפיסת הדחק, מנוחה נפשית, תסמיני דיכאון, רווחה נפשית וכוונות לעזיבת מקום העבודה. בנוסף, נערכו ראיונות מובנים למחצה עם שבעה אנשי צוות אמבולנס, בהם מנהל אחד, וכן עם איש מקצוע בתחום בריאות העובדים.

החוקרים בחנו קשרים אפשריים בין משתנים הקשורים לדחק לבין תוצאות שונות, וכן הבדלים בין קבוצות עובדים.

דרישות עבודה גבוהות (p<0.0001) ומנוחה נפשית לקויה (p<0.001) זוהו כמנבאים המשמעותיים ביותר של תסמיני דיכאון בקרב עובדי האמבולנס שנבדקו.

רווחה נפשית ירודה נובאה בעיקר על-ידי מנוחה נפשית לקויה, תפיסת הדחק, תמיכה לקויה מצד מנהלים ושינויים ארגוניים. הכוונה לעזוב את מקום העבודה הושפעה בעיקר מדרישות עבודה גבוהות, תמיכה ניהולית לקויה, יחסים לקויים במקום העבודה, מנוחה נפשית לקויה ושינויים ארגוניים.

גברים דיווחו על יותר תסמיני דיכאון (p=0.040) ועל כוונה גבוהה יותר לעזוב את מקום העבודה (P=0.001) בהשוואה לנשים. עובדים בעלי ותק ארוך יותר בתפקיד (מעל שנתיים) דיווחו על רמות גבוהות יותר של שני המדדים בהשוואה לעובדים עם ותק קצר יותר (פחות משנתיים).

החוקרים ציינו כי ממצאי המחקר מהווים בסיס לבניית אסטרטגיה מותאמת לניהול דחק בקרב צוותי אמבולנס. לדבריהם, התערבות ראשונית שמטרתה למנוע או להפחית גורמי דחק, בהתאם להשפעת ההצטברות של גורמי הדחק שנצפתה במחקר, צריכה לכלול מרכיבים ארגוניים ואישיים כאחד.

BMJ Open, July 2026

לידיעה במדסקייפ