במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בנבדקים עם רמות קורטיזול כולל בטווח 1.8 עד 5.0 מיקרוגרם/ד”ל לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון עם רמות דקסמתזון אופטימאליות, הוספת מדידת קורטיזול חופשי עשויה לשפר את תוצאות הבדיקה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תוצאות מבחן דיכוי דקסמתזון עשויות להיות מושפעות מספיגה ומטבוליזם של דקסמתזון והבדלים בקישור קורטיזול. כעת הם ביקשו לקבוע את הטווח התקין של ריכוז קורטיזול חופשי במהלך מבחן דיכוי דקסמתזון בקרב נבדקים ללא הפרעות אדרנל ולזהות את המטופלים בהם יש ערך מוסף למדידת קורטיזול חופשי לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון.
החוקרים השלימו מחקר חתך שכלל 168 מבוגרים מתנדבים ללא הפרעות אדרנל, מהם 47 נשים תחת גלולות למניעת היריון, 66 נשים שלא נטלו גלולות ו-55 גברים. כמו כן, המחקר כלל 196 נבדקים שהשלימו הערכה לעודף קורטיזול בדם, כולל 16 נשים תחת טיפול בגלולות למניעת היריון.
מהנתונים עולה כי ריכוזי דקסמתזון בטווח הרצוי (0.1 מיקרוגרם/ד”ל ומעלה) תועדו ב-97.6% מהמתנדבים וב-96.3% מהמשתתפים שעבור הערכה להיפרקורטיזוליזם. רק ב-25.5% מהמתנדבות תחת גלולות תועדו רמות קורטיזול כולל חריגות לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון (מעל 1.8 מיקרוגרם/ד”ל). בקרב מתנדבים, הטווח העליון של ריכוז קורטיזול חופשי לאחר דיכוי דקסמתזון עמד על 48 ננוגרם/ד”ל בגברים ובנשים שלא נטלו גלולות ועל 79 ננוגרם/ד”ל בנשים תחת גלולות.
כאשר החוקרים השוו את התוצאות אל מול קורטיזול חופשי לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון, הדיוק האבחנתי של הערכת ריכוז קורטיזול כולל לאחר מבחן הדיכוי עמד על 87.3% (רווח בר-סמך 95% של 81.7-91.7); כל התוצאות החיוביות-שגויות תוארו בנבדקים עם ריכוז קורטיזול לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון בטווח 1.8-5.0 מיקרוגרם/ד”ל. הטיפול בגלולות היה הגורם היחיד שנקשר עם תוצאות חיוביות-שגויות (21.1% לעומת 4.9%, p=0.02).
ממצאי המחקר מעידים כי מדידת קורטיזול חופשי לאחר מבחן דיכוי דקסמתזון מספקת תוצאות טובות יותר בחולים עם ריכוז דקסמתזון אופטימאלי וריכוז קורטיזול כולל לאחר מבחן דיכוי בטווח 1.8 עד 5 מיקרוגרם/ד”ל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!