ע”פ סקירה שיטתית מה-Endocr Pract
שבחנה את יעילות הטיפול התרופתי במחלת הקושינג (CD) עם דגש על המחקרים הקליניים האחרונים שבהם נעשה שימוש ב-pasireotide (סיגניפור), ו-mifepristone (מיפג’ין) נראה שפאסיראוטייד תהיה אטרקטיבית יותר למרבית המטופלים בעוד שמיפפריסטון עשוייה להתאים למטופלים שחייבים להפחית למינימום את הסיכון שלהם להיפרגליקמיה.
החוקרים סקרו מחקרי שלב III שפורסמו , נסקרו והוערכו וכללו יעילות יחסית וסיכונים השוואתיים.
נמצא כי גם מיפרריסטון וגם פאסיראוטייד משיגים שיפור למטופלי CD אך הם שונים במנגנון הפעולה ותופעות הלוואי שלהם. פאסיראוטייד פועל ברמת האדנומה בבלוטת יתרת המוח, ומפחית רמות קורטיסול באמצעות חסימת שיחרור הורמונים אנדוקורטיקוטרופיים. עם זאת, פאסיראוטייד מפחית גם ריכוזי אינסולין ותגובות הורמון אינסרטין והוא קשור עם סיכון מוגבר להיפרגליקמיה. מיפפריסטון משפר את הסימנים והסימפטומים של היפרקורטיסולמיה דרך חסימת הרצפטור של הגלוקוקורטיקואיד, אך מנגנון זה מעלה את ריכוז הקורטיסול ומגדיל הסיכון לאי ספיקה אדרנאלית, היפוקלמיה, והצרות אנדומטריאלית.
הם מוסיפים שבעוד שאת התגובה לפאסיראוטייד ניתן לנטור באמצעות מדידת ריכוז בסרום ובשתן, או רמת קורטיסול ברוק בשעות הלילה, ההערכה של התגובה למיפפריסטון אפשרית רק בהתבסס על שינויים בפרמטרים קלינים (כמו היפרקליקמיה, יתר לחץ דם, משקל/הרכב גוף).
מסקנת המחברים היא שניהול CD עיקש הוא מאתגר וההחלטה להתחיל בטיפול תרופתי תלויה במס’ רב של גורמים. נראה להערכתם שפאסיראוטייד עשוי להיות אטרקטיבי יותר עבור מרבית המטופלים בשל מנגנון פעולתו באיזור הגידול ובשל היכולת לנטר התגובות הביוכימיות. עם זאת, נראה שמיפפריסטון עשויה להתאים יותר למטופלים שחשוב למנוע או להקטין למינימום אצלם את הסיכון להיפרגליקמיה וסיבוכיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!