תפקוד ריאתי ירוד בשלב מוקדם בגיל ההתבגרות עשוי להגדיל את הנטיה של אדם למחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease) בשלב מאוחר יותר במהלך החיים, כך עולה ממחקר עוקבה רטרוספקטיבי, שתוצאותיו פורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת New England Journal of Medicine.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-2,500 משתתפים מאוכלוסיות דנמרק וארצות הברית, ומהנתונים עלה כי במחצית מאלו שפיתחו בסופו של דבר COPD מדדי FEV1 לפני גיל 40 שנים היו נמוכים, אך בהמשך תוארה ירידה נורמאלית במדד זה.
החוקרים בחנו את הנתונים משלושה מדגמים: מדגם Framingham Offspring Cohort, מדגם Copenhagen City Heart Study ומדגם Lovelace Smokers Cohort. המשתתפים בכל מדגם השלימו בדיקות תפקודי נשימה חוזרות בתחילת המחקר. בסיכומו של דבר, 12% מבין 264 המשתתפים שהשלימו בדיקת תפקודי נשימה לפני גיל 40 שנים ושוב לאחר לפחות עשר שנים, ענו על הקריטריונים ל-COPD לאחר מעקב ממוצע של 22 שנים.
ההיארעות של COPD הייתה גבוהה יותר משמעותית באלו עם מדדי FEV1 נמוכים מ-80% מהערך הצפוי לפני גיל 40 שנים, בהשוואה לאלו עם מדדים גבוהים יותר באותה עת (26% לעומת 7%, p<0.001).
ב-48% מהמשתתפים שפיתחו COPD תועדו מדדי FEV1 תקינים לפני גיל 40 שנים, עם ירידה מהירה במדדי FEV1 לאחר מכן (ירידה ממוצעת של 53 מ”ל בשנה). ביתר 52% המשתתפים נרשמו מדדי FEV1 נמוכים יותר לפני גיל 40 שנים ותועדה ירידה ממוצעת קטנה יותר משמעותית במדדי FEV1 של 27 מ”ל לשנה, למרות חשיפה דומה לעישון.
ממצאי המחקר מעידים כי צפי הירידה המואצת במדדי FEV1 מרמה תקינה אינו מאפיין הכרחי בחולי COPD וכי בחלק גדול מהחולים במחלה מדדי FEV1 נמוכים בשלב מוקדם במהלך גיל ההתבגרות.
N Engl J Med. 2015;373:111-122








תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!