במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine מדווחים חוקרים כי מרחיב הסמפונות המשולב, QVA149, עדיף על מרחיב סמפונות יחיד בעל פעילות אנטי-מוסקרינית ארוכת-טווח, Glycopyrronium, במניעת התלקחויות מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease) בדרגה בינונית-עד-חמורה, לצד שיפור בתפקוד הריאתי והמצב הבריאותי.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את ההשפעה של טיפול במרחיב סמפונות משולב, בעל פעילות ארוכת-טווח, על התלקחויות מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה חמורה וחמורה מאוד.

מדגם המחקר כלל 2,224 חולים, בגילאי 40 שנים ומעלה, עם Global Initiative for Chronic Obstructive Lung Disease בשלב III-IV, ולפחות התלקחות COPD מתונה אחת במהלך השנה האחרונה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול חד-יומי במשאף QVA149 (שילוב קבוע של Indacaterol במינון 110 מיקרוגרם ו-Glycopyrronium במינון 50 מיקרוגרם), Glycopyrronium במינון 50 מיקרוגרם, או Tiotropium במינון 18 מיקרוגרם, למשך 64 שבועות. ההקצאה לטיפול ב-QVA149 ו-Glycopyrronium הייתה בכפל-סמיות ואילו Tiotropium ניתן בתווית פתוחה.

היעילות נבחנה בכל החולים שחולקו באקראי וקיבלו לפחות מנה אחת של תרופת המחקר; בטיחות הטיפול נבחנה בכל החולים שקיבלו לפחות מנה אחת של הטיפול. היעד העיקרי של המחקר היה הדגמת עדיפות של QVA149 בהשוואה ל-Glycopyrronium מבחינת שיעור התלקחויות COPD בדרגה בינונית-עד-חמורה במהלך הטיפול.

בתקופה שבין 27 באפריל, 2010, ועד 11 ביולי, 2012, 741 חולים חולקו באקראי לטיפול ב-QVA149, 741 חולקו לטיפול ב-Glycopyrronium ו-742 חולקו לטיפול ב-Tiotropium. הערכת יעילות הטיפול כללה, בהתאמה, 729, 739 ו-737 חולים.

מהתוצאות עולה כי טיפול ב-QVA149 הביא להפחתה משמעותית של 12% בשיעור ההתלקחויות בדרגה בינונית-עד-חמורה, בהשוואה ל-Glycopyrronium (שיעור התלקחויות שנתי של 0.84 לעומת 0.95, יחס סיכון של 0.88, p=0.038).

שיעור האירועים החריגים (כולל התלקחויות) עמד על 93% מהמטופלים במשאף QVA149 (678 מבין 729 חולים), 94% מהמטופלים ב-Glycopyrronium (694 מבין 740 חולים) ו-93% מהמטופלים ב-Tiotropium (686 מבין 737 חולים). היארעות אירועים חריגים חמורים הייתה דומה בין הקבוצות (23% מהמטופלים ב-QVA149, 24% מהמטופלים ב-Glycopyrronium ו-22% מהמטופלים ב-Tiotropium); החמרת COPD הייתה האירוע החריג החמור הנפוץ ביותר (15% מהמטופלים ב-QVA149, 16% מהמטופלים ב-Glycopyrronium ו-12% מהמטופלים ב-Tiotropium).

החוקרים מסכמים כי האפקט המוגבר של מרחיב סימפונות בעל פעילות משולבת, בדמות משאף QVA149, בא לידי ביטוי ביעילות גדולה יותר במניעת התלקחויות בדרגה בינונית-עד-חמורה של מחלת ריאות חסימתית כרונית, בהשוואה לטיפול במשאף Glycopyrronium, בעל חומר פעיל יחיד, בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית חמורה וחמורה מאוד. הם מציינים גם כי הטיפול ב-QVA149 היה בטוח, נסבל היטב ולווה גם בשיפור במצב הבריאותי של המטופלים. ממצאי המחקר מעידים על הפוטנציאל של טיפול במרחיב סמפונות משולב כאפשרות טיפול בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית חמורה וחמורה מאוד.

Lancet Respir Med 2013;1:199-209