בכתב העת BMC Family Practice פורסמו תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תכנית שיקום ריאתי במשך שנה הביאה לשיפור בהיבט הרגשי, בעייפות ובבקרת מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה בינונית, אך ללא השפעה משמעותית על איכות החיים, היכולת הגופנית, התפקוד הריאתי או תדירות ההתלקחויות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שיקום ריאתי בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה בינונית, עשוי להביא לשיפור איכות החיים של החולים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את התועלת של תכנית שיקום ריאתי בת שלושה חודשים, עם תכנית אחזקה בת תשעה חודשים, בהשוואה לשיקום ריאתי למשך שלושה חודשים, ללא תכנית אחזקה וטיפול שגרתי לשיפור איכות החיים בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית, בדרגה בינונית.

החוקרים ערכו מחקר אקראי שכלל 97 חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה בינונית, שחולקו לשלוש קבוצות. הם עקבו אחר איכות החיים, היכולת הגופנית, התפקוד הריאתי וההתלקחויות.

החוקרים זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטיים ומשמעותיים במרכיב הרגשי בשלוש הקבוצות לאחר שלושה חודשים (טיפול שגרתי, 0.53, שיקום ריאתי עם תכנית אחזקה, 0.72, שיקום ריאתי ללא תכנית אחזקה, 0.87). כמו כן, עם תכנית אחזקה למשך תשעה חודשים חל שיפור גם בעייפות.

לאחר שנה אחת, הבדלים אלו נטו לטובת קבוצת השיקום ארוך הטווח במדדי עייפות (0.56) ובמרכיב הרגשי (0.75). מניתוח סטטיסטי עלו הבדלים מובהקים סטטיסטית ובעלי משמעות קלינית במדדי קוצר נשימה בין קבוצת החולים עם שיקום ריאתי, ללא תכנית אחזקה, ובין קבוצת הביקורת. לא זוהו הבדלים בהתלקחויות, ביכולת הגופנית או בתפקוד הריאתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית בדרגה בינונית לא חל שינוי משמעותי באיכות החיים, ביכולת הגופנית, בתפקוד הריאתי או בתדירות ההתלקחויות, לאחר תכנית שיקום מבוססת-קהילה בת שנה אחת. עם זאת, זוהה שיפור ארוך-טווח במרכיב הרגשי, בעייפות ובאיזון המחלה עם ההתערבות.

BMC Fam Pract. 2013;14(21)

לידיעה במדסקייפ