בכתב העת Chest פורסמו תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי חל שיפור מספרי גדול יותר במבחן סיבולת על הליכון במהלך שנתיים עם טיפול ב- Tiotropiumבחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית. עם זאת, ההבדל לאחר 96 שבועות לא היה מובהק סטטיסטית.
החוקרים מוסיפים כי תועד שיפור בתפקודי הנשימה ובמצב הבריאותי עם טיפול ב- Tiotropium במהלך שנתיים, עדות לתועלת של מרחיבי סמפונות ארוכי-טווח.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התקדמות מחלת ריאות חסימתית כרונית מלווה בהידרדרות ביכולת הגופנית עם הזמן. כעת הם ביקשו לקבוע אם Tiotropium עשוי לשנות את המהלך הנ”ל, ע”י הערכת זמן סיבולת על הליכון במהלך שנתיים.
במסגרת המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, בחנו החוקרים את התועלת של Tiotropium במינון 18 מיקרוגרם ליום בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית. תוצא הסיום העיקרי היה זמן סיבולת לאחר 90% מקצב העבודה המקסימאלי הבסיסי לאחר 96 שבועות. תוצאי משניים כללו את זמן הסיבולת בביקורים אחרים, זמן הסיבולת לפי הרגלי עישון, תפקודי נשימה, שאלון SGRQ (St George Respiratory Questionnaire).
מדגם המחקר כלל 519 חולים שחולקו באקראי לטיפול ב- Tiotropium (260 חולים) או פלסבו (259 חולים), בגיל ממוצע של 65 שנים. 34% מהחולים עישנו בהווה ו-77% היו גברים.
מהתוצאות עולה כי שיעורי הפסקת הטיפול היו גבוהים יותר בקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 0.61). זמן סיבולת בתחילת המחקר עמד על 301 שניות (שיפור של 13% עם Tiotropium בהשוואה לפלסבו, 18% לאחר 48 שבועות ו-13% לאחר 96 שבועות. בחולים עם זמן סיבולת בטווח 2-10 דקות בתחילת המחקר (404 חולים), השיפור לאחר 96 שבועות היה 19% (P=0.04).
במעשנים בהווה זמן הסיבולת היה ארוך יותר עם Tiotropium בהשוואה לפלסבו (P=0.018). כמו כן, עם Tiotropium תועד שיפור במדדי FEV1/FVC. מדדי SGRQ לאחר 96 שבועות השתפרו עם טיפול ב-4.03 יחידות עם Tiotropium בהשוואה לפלסבו (p=0.007).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב- Tiotropium בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית הביא לשיפור מספר במבחן הליכון, אך ללא תועלת משמעותית לאחר 96 שבועות. עוד זוהה שיפור בתפקוד הנשימה ובמצב הבריאותי של החולים.
Chest. 2013 Apr 4
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!