מחקר חדש שפורסם ב-European Heart Journal הראה כי סמגלוטיד, תרופה לסוכרת ולטיפול בהשמנה, משפרת תסמינים ומגבלות פיזיות הקשורות לאי-ספיקת לב ללא קשר לשימוש במשתנים, בקרב חולים עם אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה שמור. כך עולה ממחקר חדש מתוכנית ה-STEP-HFpEF שהוצג בקונגרס האגודה לאי-ספיקת לב של האיגוד האירופי לקרדיולוגיה (HFA-ESC) 2024 .
במחקר, ד”ר סובוד ורמה מאוניברסיטת טורונטו הסביר כי סמגלוטיד הוביל להפחתה במינון היומי של משתני לולאה בכ-20% בהשוואה לפלסבו, הפחית את התחלת השימוש במשתנים חדשים ב-77% והכפיל ביותר מ-2.5 את כמות הפסקות השימוש במשתנים. תוצאות אלו מצביעות על השפעות משנות מחלה של סמגלוטיד באי-ספיקת לב הקשורה להשמנת יתר עם מקטע פליטה שמור.
המחקר כלל 1145 משתתפים מעל גיל 18 עם מדד מסת גוף (BMI) מעל 30, שחולקו לקבוצות טיפול בסמגלוטיד או פלסבו. המשתתפים הוערכו בשימוש במשתנים, סוגם ומינונם בשבועות 20, 36 ו-52, כאשר משתני לולאה, משתני תיאזיד ואגוניסטים של קולטני מינרלוקורטיקואידים נחשבו כמשתנים, אך לא מעכבי נשאי גלוקוז נתרן מסוג 2 (SGLT2).
ורמה ציין שבקרב קבוצות השימוש במשתנים, הוספת סמגלוטיד לטיפול הובילה לשיפורים גדולים יותר בניקוד שאלון הקרדיומיופתיה של קנזס סיטי – ניקוד הסיכום הקליני בהשוואה לפלסבו. חולים שלא קיבלו משתנים שיפרו את ניקודם ב-3.2 נקודות; אלו שטופלו ביותר מ-40 מ”ג ליום של משתני לולאה שיפרו את ניקודם ב-11.6 נקודות.
במהלך המחקר, חולים שטופלו בסמגלוטיד היו בסבירות גבוהה יותר להפחית את מינון משתני הלולאה ולהפסיק את השימוש בהם בהשוואה לקבוצת הפלסבו. בממוצע, משתמשי סמגלוטיד הפחיתו את מינון משתני הלולאה ב-17%, בעוד קבוצת הפלסבו העלתה את מינונה ב-2.4%, מה שהוביל להבדל טיפול מוערך של 11.8 מ”ג ליום.
בנוסף, קבוצת הסמגלוטיד הייתה בסבירות נמוכה יותר להתחיל שימוש חדש במשתני לולאה, ב-20.1% לעומת 6.1%, והייתה בסבירות גבוהה יותר להפסיק את השימוש במשתנים, ב-5.9% לעומת 2.3%.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!