דליריום ממושך במהלך אשפוז בשל אי-ספיקת לב חדה הינו סמן פרוגנוסטי שלילי ומנבא תוצאות גרועות יותר בטווח הקצר ובטווח הארוך, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים חד-משמעיים אודות הקשר בין דליריום ממושך במהלך אשפוז ובין הפרוגנוזה ארוכת הטווח של חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה ליחידת טיפול נמרץ לב.
המחקר הנוכחי כלל חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה ליחידת טיפול נמרץ לב בשני בתי חולים בין השנים 2013-2021. הם סיווגו את המשתתפים לשלוש קבוצות על-פי נוכחות או העדר דליריום ודליריום ממושך כדלקמן: ללא דליריום, דליריום שחלף, או דליריום ממושך.
התוצאים העיקריים של המחקר כללו את שיעורי התמותה באשפוז ואת שיעורי התמותה שלוש שנים לאחר השחרור מבית החולים.
מדגם המחקר כלל 155 חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה (גיל חציוני של 80 שנים). מבין אלו, 406 חולים (26.1%) פיתחו דליריום. החוקרים סיווגו את החולים עם דליריום לשתי בקבוצות: אלו עם דליריום שחלף תוך זמן קצר (201 חולים) או אלו עם דליריום ממושך (205 חולים).
מניתוח סטטיסטי עלה כי בקרב חולים עם דליריום ממושך תועדו שיעורי היארעות גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.52, רווח בר-סמך 95% של 1.08-2.14) ותמותה שאינה קרדיווסקולארית (יחס סיכון של 1.84, רווח בר-סמך 95% של 1.21-2.78), בהשוואה לחולים עם דליריום שחלף.
באשר לתוצאים במהלך האשפוז, מניתוח רב-משתני לה כי דליריום ממושך לווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכויים של 9.55, רווח בר-סמך 95% של 2.99-30.53) ותמותה קרדיווסקולארית (יחס סיכויים של 13.02, רווח בר-סמך 95% של 2.86-59.27) בהשוואה לדליריום שחלף.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על קשר בין דליריום ממושך ובין תוצאות גרועות יותר בטווח הקצר והארוך, בהשוואה למקרים בהם הדליריום חלף תוך זמן קצר, בחולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב חדה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!