במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מישראל, מהן עולה כי למצב המשפחתי אין השפעה משמעותית על תוצאות הטיפול בחולים המאושפזים בשל החמרת אי-ספיקת לב.
ברקע למחקר מסבירים דר’ גיל מרכוס ושותפיו מהמרכז הרפואי שמיר כי ישנן עדויות סותרות אודות הקשר בין המצב המשפחתי ובין התוצאות בחולי אי-ספיקת לב. יתרה מזאת, לא ברור אם ישנם הבדלים בתוצאות לפי טיב המצב המשפחתי של אלו שאינם נשואים (רווקים, גרושים, אלמנים).
המחקר הרטרוספקטיבי כלל 7,457 חולים שאושפזו בשל החמרת אי-ספיקת לב בין 2007 ו-2017. החוקרים השוו את מאפייני הבסיס, מדדים קליניים והתוצאים בין החולים בהתאם למצב המשפחתי שלהם וניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין המצב המשפחתי ובין התוצאות בטווח הארוך.
מבין כלל החולים שנכללו במחקר, מעט יותר ממחצית (52%) היו נשואים, כאשר 37% היו אלמנים, 9% גרושים ו-2% לא נישאו מעולם. מטופלים לא-נשואים היו מבוגרים יותר (79.8 שנים לעומת 74.8 שנים, P<0.001), עם שיעור גבוה יותר של נשים (71.4% לעומת 33.2%, p<0.001) ושיעור נמוך יותר של מחלות קרדיווסקולארית נלוות.
בהשוואה לחולים נשואים, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים יותר בחולים לא-נשואים, הן לאחר 30 ימים (14.7% לעומת 11.1%, p<0.001), הן לאחר שנה אחת והן לאחר חמש שנים (72.9% לעומת 68.4%, p<0.001).
יחס הסיכון הלא-מתוקן לתמותה מכל-סיבה לאחר חמש שנים, בסיווג לפי מין החולה, העיד כי הפרוגנוזה הטובה ביותר תועדה בנשים נשואות, וכי בקרב אלו שלא היו נשואים, התוצאות הטובות ביותר תועדו בגרושים, כאשר התוצאות הגרועות ביותר תועדו באלמנים. לאחר תקנון למשתנים שונים, החוקרים מצאו כי אין קשר בין המצב המשפחתי ובין תוצאות אשפוז עקב החמרת אי-ספיקת לב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר אינם מעידים כי למצב המשפחתי ישנה השפעה על תוצאות הטיפול בחולים המאושפזים בשל החמרת אי-ספיקת לב והם קוראים להשקיע את המאמצים בגורמי סיכון אחרים, מוכחים יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!