מתוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שפורסמו בכתב העת Clinical Research in Cardiology עולה כי השימוש בסופחי אשלגן חדשים, Patiromer (ולטסה) או Sodium Zirconium Cyclosilicate (או SZC, לוקלמה) בחולים עם אי-ספיקת לב בסיכון להיפרקלמיה לווה בעליה בשיעורי אופטימיזציה של טיפול תרופתי במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון והפחית את היארעות היפרקלמיה, זאת על חשבון עליה בשכיחות היפוקלמיה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרקלמיה מובילה לשימוש תת-אופטימאלי בטיפולים מבוססי-עדויות בחולים עם אי-ספיקת לב. לאור זאת, הם ביקשו לבחון אם סופחי אשלגן חדשים יעילים ובטוחים לשיפור הטיפול התרופתי בחולים עם אי-ספיקת לב.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Medline, Cochrane ו-Embase לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים שדיווחו על תוצאות טיפול ב-Patiromer או SZC לעומת פלסבו בחולי אי-ספיקת לב בסיכון גבוה להתפתחות היפרקלמיה.
מדגם המחקר כלל 1,432 חולים משישה מחקרים אקראיים ומבוקרים, מהם 737 (51.5%) טופלו בסופחי אשלגן. בחולים עם אי-ספיקת לב, סופחי אשלגן לוו בעליה בשימוש במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון (סיכון יחסי של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.28) והפחתת הסיכון להיפוקלמיה (סיכון יחסי של 0.66, רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.84).
הסיכון להיפוקלמיה היה גבוה יותר משמעותית בקרב מטופלים בסופחי אשלגן (סיכון יחסי של 5.61, רווח בר-סמך 95% של 1.49-21.08).
לא תוארו הבדלים בין הקבוצות בשיעורי התמותה מכל-סיבה (סיכון יחסי של 1.13, רווח בר-סמך 95% של 0.59-2.16) או באירועים חריגים שהובילו להפסקת הטיפול התרופתי (סיכון יחסי של 1.08, רווח בר-סמך 95% של 0.60-1.93).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים ביעילות של סופחי אשלגן חדשים, Patiromer ו-SZC בחולי אי-ספיקת לב בסיכון להיפרקלמיה, אם כי תועדה עליה בשכיחות אירועי היפוקלמיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!