העברת חולים עם אי-ספיקת לב לטיפול פומי במשתנים לפחות 24 שעות לפני השחרור מבית החולים לא הובילה לשיפור התוצאות חודש לאחר אשפוז בגין החמרת אי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב מצויים בסיכון גבוה לסיבוכים לאחר השחרור מבית החולים. למרות שמעבר מטיפול תוך-ורידי לטיפול פומי במשתנים לפחות 24 שעות לפני השחרור הנה גישה נפוצה במטרה להפחית את הסיכון לסיבוכים לאחר-שחרור, אין עדויות רבות התומכות בגישה זו. כעת הם בחנו את ההשפעה של גישה זו על שיעור הסיבוכים 30 ימים לאחר השחרור מאשפוז בשל אי-ספיקת לב.
החוקרים השלימו סקירה רטרוספקטיבית של הנתונים אודות חולים מאושפזים עם אבחנה עיקרית של אי-ספיקת לב, אשר שוחררו תחת טיפול פומי במשתנים. במסגרת המחקר נבחנו המאפיינים בקבלה לאשפוז, במהלך האשפוז ולפני השחרור של חולים שקיבלו טיפול פומי במשתנים במשך לפחות 24 שעות לפני השחרור מבית החולים אל מול אלו שקיבלו טיפול פומי במשתנים לפרק זמן קצר יותר טרם שוחררו מבית החולים.
במחקר נבחנו הבדלים בין הקבוצות בתוצא משולב לאחר 30 ימים שכלל תמותה מכל-סיבה ואשפוזים חוזרים, כל מרכיב בנפרד, ואשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב.
מבין 285 חולים שענו על קריטריוני המחקר, 178 קיבלו טיפול פומי במשתנים במשך לפחות 24 שעות לפני השחרור מבית החולים ו-107 שוחררו בתוך פחות מ-24 שעות ממעבר לטיפול פומי במשתנים. מאפייני הבסיס היו דומים בשתי הקבוצות.
חולים שנותרו להשגחה לפחות 24 שעות לאחר מעבר לטיפול פומי במשתנים שהו זמן ארוך יותר בבית החולים, עם היקף גדול יותר של ירידה במשקל ובאובדן נפח נקי. בקרב חולים שקיבלו טיפול פומי במשתנים למשך פחות מ-24 שעות תועדה שכיחות גבוהה יותר של טיפול בתרופות נוירו-הורמונאליות ושינויי מינוני משתנים בתוך 24 שעות מהשחרור.
טיפול פומי במשתנים למשך 24 שעות לפחות לא הצליח להפחית אף אחד מתוצאי הסיום של המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאים אלו מעוררים ספק באשר ליתרונות גישת העברת חולים שאושפזו בגין החמרת אי-ספיקת לב לטיפול פומי במשתנים יממה טרם השחרור לביתם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!