מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק

דיכאון וגורמי סיכון פסיכו-סוציאליים אחרים עלולים לעודד הופעת אי ספיקת לב ולהחמיר את מהלכה. עם זאת, חשיבותו של קשר זה מוערכת בחסר לעיתים קרובות. לכן, נייר עמדה של האיגוד האירופי לקרדיולוגיה מונעת ממליץ שגורמי סיכון פסיכו-סוציאליים ישולבו בטיפול בחולים עם אי ספיקת לב כרונית.

לדברי המחבר הראשי, דיכאון עד כה היה קשור בדרך כלל לפגיעה ברצף הטיפולי. פגיעה זו היא לא רק צריכת תרופות שלא לפי מרשם, אלא היא מתייחסת לכל הספקטרום של התנהגויות מקדמות בריאות כמו פעילות גופנית מתונה, אי עישון וטיפול עצמי מספק

בנייר העמדה, המחברים מציינים שדיכאון וגורמי דחק פסיכו-סוציאליים אחרים יכולים לתרום להחמרה נוספת של אי ספיקת לב באמצעות הפצה של הורמונים ומתווכים דלקתיים נוירואנדוקריניים. מצב זה גורם למטופלים למצוא עצמם ב-“מלכוד 22”, מכיוון שיש קשר דו-כיווני בין דיכאון לאי ספיקת לב. “אם חולשת הלב תתפתח למחלה קשה, הדבר בתורו מטפח אפיזודות של ייאוש וחוסר תקווה בחולים, שמהווים נטל משמעותי”, אמר הכותב הראשי. לכן חשוב להיות מודעים לסיבוכים הרגשיים הכרוכים באי ספיקת לב ולטפל בפן הפסיכולוגי, הוסיף.

הקלה תרופתית בתסמיני הדיכאון אינה מהווה אפשרות עבור חולים עם אי ספיקת לב. תרופות נוגדות דיכאון לא הוכחו כבעלי השפעה מועילה באוכלוסייה זו. “במחקרים עד כה, לא הוכח יתרון תמותה ולא השפעה חיובית ברורה על רגישות נפשית”, אמר הכותב הראשי, יש לציין כי הסיבה לממצאים אלו אינה ברורה. התערבויות המשלבות תוכניות תנועה גופניות עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבטיחות את היעילות הטובה ביותר, על פי מחברי נייר העמדה. אימון גופני משפר את מחזור הדם במוח ובשרירים ומחזק את הביצועים הפיזיים והנפשיים של המטופל. יחד, לגורמים אלו יש השפעות חיוביות על דיכאון ותסמיניו. עם זאת, בנוסף לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שאר ההליכים הפסיכותרפויטיים שאושרו עשויים להשפיע לטובה. “יש להתייעץ עם פסיכיאטר או מומחה בהפרעות פסיכוסומטיות כאשר מנסים לטפל בדיכאון רציני ומתמשך”, אמר המחבר. המלצה זו חלה במיוחד על חולים רבים עם אי ספיקת לב הזקוקים לדפיברילטור מושתל (ICD) כדי למנוע מוות לבבי פתאומי באמצעות הפרעות קצב לב ממאירות או הזקוקים גם למכשיר עזר לחדר שמאל (LVAD) בשלב מתקדם.

לכתבה ב-Medscape