מנתונים שפורסמו בכתב העת European Heart Journal עולה קשר בין הידרציה לא-מספקת, כפי שנקבע לפי רמות נתרן בדם בגיל העמידה, ובין סיכון מוגבר להתפתחות אי-ספיקת לב והיפרטרופיה של חדר שמאל בשלב מאוחר יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עם העלייה בשכיחות אי-ספיקת לב לאור הזדקנות האוכלוסייה, ישנה חשיבות רבה לזיהוי גורמי סיכון הפיכים. במודל עכברים, תת-הידרציה כרונית משנית להגבלת מים ממושכת תרמה להתפתחות פיברוזיס לבבי. תת-הידרציה מובילה לעליה ברמות נתרן בדם וכעת הם בחנו את הקשר בין רמות נתרן בגיל העמידה כסמן להרגלי שתייה ובין הסיכון להתפתחות אי-ספיקת לב.
החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities) אשר גויסו למחקר בגיל העמידה (45-66 שנים) והיו במעקב לאורך 25 שנים. הם התמקדו במשתתפים ללא הפרעה במאזן המים: רמות נתרן בדם בטווח התקין (135-146 מילימול/ליטר), ללא סוכרת, ללא השמנה וללא אי-ספיקת לב בתחילת הדרך (11,814 חולים).
מניתוח זמן-עד-אירוע עלה כי הסיכון לאי-ספיקת לב עלה ב-39% במידה וריכוז נתרן בדם עלה על 143 מילימול/ליטר, מקביל לחסר מים של 1% ממשקל הגוף (יחס סיכון של 1.39, רווח בר-סמך 95% של 1.14-1.70).
בניתוח מקרה-ביקורת רטרוספקטיבי שהושלם בקרב משתתפים בגילאי 70-90 שנים בביקור החמישי (4,961 משתתפים), ריכוז נתרן בדם בטווח 142.5-143 מילימול/ליטר לווה בעליה של 62% בסיכוי לאבחנה של היפרטרופיה של חדר שמאל (יחס סיכויים של 1.62, רווח בר-סמך 95% של 1.03-2.55). ריכוז נתרן בדם מעל 143 מילימול/ליטר לווה בעליה של 107% בסיכוי להיפרטרופיה של חדר שמאל (יחס סיכויים של 2.07, רווח בר-סמך 95% של 1.30-3.28) ועליה של 54% בסיכויים לאי-ספיקת לב (יחס סיכויים של 1.54, רווח בר-סמך 95% של 1.06-2.23).
כתוצאה מכך, שכיחות אי-ספיקת לב והיפרטרופיה של חדר שמאל היו מוגברות בקרב משתתפים בגילאי 70-90 שנים עם ריכוז נתרן בדם מוגבר בגיל העמידה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ריכוז נתרן בדם מעל 142 מילימול/ליטר הינו גורם סיכון להיפרטרופיה של חדר שמאל ואי-ספיקת לב. שמירה על הידרציה טובה לאורך החיים עשויה להאט את הידרדרות התפקוד הלבבי ולהפחית את שכיחות מקרי אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!