אין מחקרים גדולים להערכת התועלת של טיפול במשתני לולאה לאחר שחרור מאשפוז בשל אי-ספיקת לב ולכן אין הנחיות ברורות בנושא. מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי מתן הטיפול התרופתי בעת השחרור מפחית את הסיכון לאשפוז חוזר מוקדם, לצד הפחתת הסיכון להישנות התסמינים.

מטרת המחקר הייתה לקבוע את הקשר בין מתן טיפול במשתני לולאה ובין התוצאות הקליניות בחולים עם אי-ספיקת לב. החוקרים אספו נתונים אודות 25,345 חולים שאושפזו בשל אי-ספיקת לב ונכללו במאגר OPTIMIZE-HF (Organized Program to Initiate Lifesaving Treatment in Hospitalized Patients with Heart Failure), 9,866 (39%) לא קיבלו טיפול במשתנים טרם האשפוז.

החוקרים מדווחים כי מבין 7,936 חולים, 5,568 חולים (70%) קיבלו מרשם לטיפול במשתני לולאה בעת השחרור מבית החולים. הם יצרו מדגם תואם שכלל 2,191 זוגות חולים שהיו מאוזנים על-בסיס 74 מאפיינים. לכן, מדגם המחקר הסופי כלל 4,382 משתתפים (גיל ממוצע של 78 שנים, 54% נשים).

מהנתונים עולה כי שיעורי התמותה מכל-סיבה לאחר 30 ימים עמדו על 4.9% (107 מבין 2,191 חולים) בקבוצת המטופלים במשתני לולאה, לעומת 6.6% (144 מבין 2,191 חולים) שלא קיבלו טיפול במשתני לולאה (יחס סיכון בהשוואת טיפול במשתני לולאה אל מול אי-מתן טיפול במשתנים אלו של 0.73; רווח בר-סמך 95% של 0.57-0.94, p=0.016).

בקרב חולים בקבוצת הטיפול במשתני לולאה תועד סיכון נמוך יותר משמעותית לאשפוז חוזר בשל אי-ספיקת לב בתוך 30 ימים (יחס סיכון של 0.79, p=0.037), אך לא תועד הבדל בסיכון לאשפוז חוזר מכל-סיבה בתוך 30 ימים.

החוקרים כותבים כי בקרב חולים מבוגרים שלא נטלו טיפול במשתנים טרם אשפוז בשל החמרת אי-ספיקת לב וקיבלו מרשם לטיפול זה בעת השחרור תועדו תוצאות טובות יותר משמעותית 30 ימים לאחר השחרור, בהשוואה לאלו ששוחררו מבית החולים ללא טיפול במשתני לולאה.

J Am Coll Cardiol. Published online August 3, 2020

לידיעה במדסקייפ