כנס ADA (American Diabetes Association), הנחשב לגדול בעולם בתחום הסוכרת, נערך בשבוע שעבר. למרות שבשנה זו הכנס נערך במתכונת דיגיטלית בשל הסיטואציה העולמית עם מגפת 19-COVID, הוא סיפק מספר תוצאות חשובות, שהמשמעות שלהן גדולה, הן לקהילה הרפואית והן לחולים. כידוע, מביאה עמה גורמי הסיכון נלווים, כמו אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות שעלולה להוביל לדיאליזה ואף יותר מכך, יתר לחץ דם וסיבוכי השמנה, הם אלו שהקהילה הרפואית מנסה להתמודד עמם בטיפול במחלה עצמה.

התרופה Empagliflozin, שכבר הוכיחה את יעילותה בהורדת הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית במחקר ה – EMPA-REG, סיפקה שתי תת אנליזות של מחקר זה בכנס. הראשונה שבהן, ביקשה לבחון את התזמון בו נפרדו העקומות של תוצאים CV שונים (CVM, HHF ו – CVM/HHF) ואת זמן הגעת Empagliflozin לראשונה למשמעותית סטטיסטית. התוצאות הראו כי הייתה הפחתה בסיכון לתמותה CV במובהקת סטטיסטית כבר ביום ה-59 למתן הטיפול. כמו כן ההשפעה של empagliflozin על הפחתת הסיכון ל-HHF הייתה משמעותית סטטיסטית ביום ה-17 לאחר הרנדומיזציה וההשפעה על התוצא המשולב של CVM או HHF הייתה משמעותית סטטיסטית כבר ביום ה-27 לאחר הרנדומיזציה.

תת אנליזה נוספת, ביקשה לבדוק את השימוש באינסולין בקרב חולים שטופלו ב-Empagliflozin לעומת פלסבו. מאפייני החולים שנבדקו היו כי כ-50% מהם טופלו באינסולין בתחילת המחקר. אותם חולים היו מעט מבוגרים יותר, בעליBMI  גבוה יותר, משך סוכרת ארוך יותר ותפקוד כלייתי ירוד יותר. בנוסף, מינון האינסולין הממוצע בתחילת המחקר, בכל זרועות המחקר, היה 65 יחידות. התוצאים שנבדקו היו בחולים נאיביים לאינסולין (כ-50% מאוכ’ המחקר) התחלת טיפול באינסולין ובחולים שכבר קיבלו טיפול באינסולין ב-BL (Baseline) עלייה של 20% במינון האינסולין.

תוצאות התת אנליזה הראו כי בחולים נאיביים לאינסולין, שימוש ב-Empagliflozin הפחית בצורה משמעותית את הצורך בהתחלת טיפול באינסולין. לאחר 4 שנים של מעקב, 8.5% מהחולים בקב’ ה-Empagliflozin התחילו טיפול באינסולין (לעומת 19.8% בקב’ הפלסבו). באשר לחולים מטופלי אינסולין ב-BL, השימוש ב-Empagliflozin הפחית בצורה משמעותית את הצורך בהעלאת מינון אינסולין ביותר מ-20% מה-BL (HR 0.42, p<0.0001) ולאחר 4 שנים של מעקב, 18.3% מהחולים בקב’ ה-Empagliflozin היו זקוקים להעלאת מינון ביותר מ-20% (לעומת 34.7% בקב’ הפלסבו). לבסוף, בכלל אוכלוסיית מחקר EMPA-REG, שימוש ב-Empagliflozin לעומת פלסבו גרם להפחתה משמעותית בתוצא המשולב של התחלת טיפול באינסולין אן העלאת מינון ביותר מ-20% (HR 0.41, p<0.0001).

בנוסף לכך, בכנס פורסם ניתוח ביניים של מחקר ה-EMPRISE (מחקר בתנאי “עולם אמיתי” אשר בודק את היעילות והבטיחות של Empagliflozin לעומת מעכבי DPP4 ו-GLP1-RA). ניתוח ביניים זה השווה בין Empagliflozin למעכבי DPP4 בכלל אוכלוסיית המחקר. במחקר זה אחוז החולים עם תחלואה CV מאובחנת הינו 28% (כלומר, מעל 70% מהחולים הם ללא תחלואה CV) ובכל אחת מזרועות המחקר נבדקו מעל 39,000 משתתפים. מנתונים ממאגר המידע של Medicare, אחד מ-3 מאגרי מידע בהם נעשה שימוש במחקר, נראה כי שימוש ב-Empagliflozin לעומת DPP4I גרם לירידה משמעותית בסיכון ל-all-cause mortality (HR 0.52, CI 0.36 0.76). כמו כן נראתה הפחתה משמעותית (HR 0.64, CI 0.53-0.77) בסיכון ל-AKI.

תת אנליזה של מחקר ה-EMPRISE, ביקשה לבדוק את יעילות Empagliflozin לעומת מעכבי DPP4 או GLP1-RA בחולים מבוגרים יותר. במחקר EMPA-REG הגיל הממוצע של החולים היה 63, אולם כאן ההתייחסות הייתה בחולים מעל גיל 65, בתוצאים שכללו Modified MACE (all-cause mortality, MI או stroke) ו-HHF (specific & broad). הגיל הממוצע של החולים בתת אנליזה זו היה 72, כאשר ל47% מהם הייתה תחלואת CV מאובחנת. התוצאות הראו כי שימוש ב-Empagliflozin (לעומת מעכבי DPP4) בתת אנליזה זו של חולים מבוגרים גרם להפחתה בסיכון של מרבית התוצאים ה-CV שנבדקו, הפחתה בסיכון של תוצאי HF, ובהתאמה למחקרי RCT של GLP1-RA שונים (כמו מחקר SUSTAIN-6 ומחקר REWIND), גם יתרון בהפחתת הסיכון לתוצא של שבץ מוחי תחת טיפול ב-GLP1-RA.

אין ספק כי הנתונים החדשים שהוצגו מהווים חשיבות גדולה בכל הקשור להתייחסות גורמי הסיכון ובחירת הטיפול הנכון עבור המטופל. המחקר המתקדם של השנים האחרונות הוא בשורה של ממש ומביא לכך שכיום יש בידינו, הרופאים, כלים טובים יותר לטיפול במחלת הסוכרת.

הכותב הוא ד”ר איציק בר-אור, רופא מומחה ויועץ סוכרת, שירותי בריאות כללית ובית חולים וולפסון