במאמר שפורסם בכתב העת Cardiovascular Diabetology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר רטרוספקטיבי, מהן עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, השימוש במעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase-4) לווה בסיכון מופחת לאשפוזים בשל אי-ספיקת לב, בהשוואה לאנאלוגים לקולטן ל-GLP1 (Glucagon-Like Peptide). עם זאת, הקשר לא היה מובהק סטטיסטית בחולים עם אבחנה של אי-ספיקת לב עוד בטרם מתן טיפול במעכבי DPP-4.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לאשפוז בגין אי-ספיקת לב עם טיפול במעכבי DPP-4, בהשוואה לאנאלוגיה ל-GLP-1. החוקרים התבססו על נתוני Truven Health Marketscan והשלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי של חולים עם סוכרת מסוג 2, שהחלו טיפול חדש במעכבי DPP-4 או אגוניסטים ל-GLP-1. המעקב נמשך מתחילת הטיפול התרופתי ועד להופעה ראשונה של אחד מהבאים: אשפוז בגין אי-ספיקת לב (תוצא עיקרי), הפסקת טיפול, החלפה לטיפול הנגדי, סיום גיוס למחקר, או סיום המחקר.
בסך הכול התאימו החוקרים בין 321,606 משתתפים (160,803 חולים בקבוצת הטיפול במעכבי DPP-4 ו-160-803 משתתפים בקבוצת הטיפול באנאלוגיה ל-GLP1). לאחר תקנון למאפייני הבסיס וגורמי סיכון למחלה, השימוש במעכבי DPP-4 לווה בירידה של 14% בסיכון לאשפוז בגין אי-ספיקת לב, בהשוואה לאגוניסטים ל-GLP1 (יחס סיכון של 0.86). התוצאות היו דומות בחולים ללא אי-ספיקת לב בתחילת הדרך (יחס סיכון של 0.85), אך הקשר לא היה מובהק סטטיסטית בחולים עם אי-ספיקת לב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!