במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים רבים עם פרפור פרוזדורים ואי-ספיקת לב לא ניתן טיפול בנוגדי-קרישה פומיים מסיבות רציונאליות. הסיכון לדימום משפיע באופן לא-הולם על תהליכי קבלת החלטות, יותר מאשר הסיכון לאירועים מוחיים.

מטרת המחקר הייתה לבחון את שיעורי הימצאות, גורמים מנבאים ותוצאות תת-טיפול בנוגדי-קרישה פומיים. החוקרים כללו במחקר חולים עם פרפור פרוזדורים, אי-ספיקת לב, ללא היסטוריה של ניתוח החלפת מסתם. מדדי CHA2DS2-VASc ו-HAS-BLED גבוהים ונמוכים הוגדרו על-פי ערכים מעל/מתחת לחציון. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין מאפייני הבסיס וטיפול בנוגדי-קרישה פומיים ובין מדדי CHA2DS2-VASc ו-HAS-BLED וטיפול נוגד-קרישה פומי.

מבין 21,865 חולים, רק 12,659 חולים (58%) קיבלו טיפול נוגד-קרישה פומי. גורמים מנבאים נבחרים לתת-טיפול בנוגדי קרישה פומיים כללו טיפול בנוגדי-טסיות, היקף קטן יותר של טיפולים לאי-ספיקת לב, פרפור פרוזדורים התקפי, היסטוריה של דימומים, העדר היסטוריה של אירועים מוחיים, מעקב מתוכנן אצל רופא ראשוני, גיל מתקדם, מגורים לבד, הכנסה נמוכה ומשתנים שנקשרו עם אי-ספיקת לב חמורה יותר.

לכל עליה של יחידה אחת במדד CHA2DS2-VASc ו-HAS-BLED, יחס הסיכויים לטיפול נוגד-קרישה פומי עמד על 1.24 (1.27-1.32) ו-0.32 (0.30-0.33) ויחסי הסיכון לתמותה/אירוע מוחי עמדו על 1.08 (1.06-1.10) ולתמותה/דימום מג’ורי עמדו על 1.18 (1.15-1.21), בהתאמה. בהשוואת ערכי CHA2DS2-VASc ו-HAS-BLED גבוהים, יחסי הסיכויים לטיפול בנוגד-קרישה פומי עמד על 1.23 ו-0.20, ויחס הסיכון לתמותה/אירוע מוחי עמד על 1.25 ויחס הסיכון לתמותה/דימום מג’ורי עמד על 1.28.

Heart