מנתונים חדשים ממחקר LION-HEART (Levosimendan Intermittent Administration in Outpatients Effects on Natriuretic Peptides in Advanced Chronic Heart Failure), שהוצגו במהלך כנס ה-Heart Failure Congress, עולה כי טיפול תוך-ורידי ב- Levosimendan (סימדקס) אינו רק בטוח ונסבל היטב בחולים עם אי-ספיקת לב כרונית ומתקדמת, אלא גם עשוי להביא לשיפור בתוצאים הקליניים.

המחקר כלל 69 מבוגרים מ-12 מרכזים בספרד ומהנתונים עלה כי באלו שחולקו באקראי לשישה מחזורי טיפול בני שש שעות ב- Levosimendan ((0.2 מיקרוגרם לק”ג לדקה), ללא מנת בולוס, אחת לשבועיים, במשך שלושה חודשים. בסיכומו של דבר, 21 חולים חולקו לטיפול בפלסבו ו-48 חולים חולקו לטיפול פעיל.

בכל המשתתפים במחקר תועד מקליטה פליטה של חדר שמאל של עד 35% עם מצב תפקודי בדרגה 3-4 לפי סיווג NYHA במהלך לפחות ארבעה שבועות, עם טיפול תוך-ורידי בשנה החולפת בשל אירועים של גודש ריאתי או סיסטמי.

בתום 12 שבועות, הטיפול ב- Levosimendan הביא לירידה משמעותית בשטח מתחת לעקומה של ממוצע רמות NT-proBNP בהשוואה לקבוצת הפלסבו (p=0.002). בנוסף, תועד שינוי גדול יותר בריכוז NT-proBNP מתחילת המחקר בקבוצת ההתערבות (p<0.001).

ב-23% מהמטופלים ב- Levosimendan, בהשוואה ל-67% ממטופלי פלסבו תועד ירידה באשפוזים עקב אי-ספיקת לב (p=0.002) וב-48% בהשוואה ל-81%, בהתאמה, תועד תוצא הסיום המשולב של תמותה מכל-סיבה או אשפוזים עקב אי-ספיקת לב (p=0.02). בקבוצת הטיפול תועדה גם ירידה קטנה יותר באיכות החיים הבריאותית לאורך הזמן.

במהלך תשעת חודשי המעקב תועדו 14 מקרי תמותה בקבוצת ההתערבות (29%) ושבעה מקרי תמותה בקבוצת הביקורת (33%), ללא הבדל מובהק סטטיסטית. בנוסף, ב-43% מהמטופלים בקבוצת הפלסבו חלה החמרה באי-ספיקת לב, זאת בהשוואה ל-25% מהמטופלים בקבוצת ההתערבות. מנגד, שני מטופלים ב- Levosimendan פיתחו בצקת ריאות חדה, כאשר בקבוצת הביקורת לא תועדו מקרים דומים; ושלושה חולים לעומת אחד פיתחו זיהומים נשימתיים.

עם זאת, ההבדל המובהק היחיד באירועים חריגים בין שתי הקבוצות היה טיפול נוסף לאי-ספיקת לב או השתלת LVAD, שתוארו ב-14% מהמטופלים בפלסבו, אך לא תוארו כלל בקבוצת המטופלים ב- Levosimendan (P=0.04).

באמצעות משטר טיפול זה החוקרים מאמינים כי ניתן לייצב את החולים, למנוע אשפוזים ולמנוע תסמינים.

מתוך כנס ה- Heart Failure Congress

לידיעה במדסקייפ