הרמות בדם בצום של מטבוליטים המיוצרים ע”י מיקרובים במערכת העיכול היו גבוהות יותר משמעותית במדגם חולים עם אי-ספיקת לב, בהשוואה לנבדקים ללא אי-ספיקת לב, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם במהלך חודש נובמבר בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.

יתרה מזאת, הסיכון לתמותה לאחר חמש שנים בחולים אלו עם אי-ספיקת לב עלה באופן חד בנוכחות ריכוז בסיסי גבוה יותר של המטבוליט TMAO (Trimethylamine-N-Oxide), המיוצר ע”י חיידקים במערכת העיכול מקרניטין וחומרי תזונה אחרים.

חיזוי הסיכון על-פי רמות TMAO לא היה תלוי בגורמי סיכון מסורתיים לאי-ספיקת לב, תפקוד כלייתי וסמנים בדם דוגמת Natriuretic Peptide ו-hs-CRP.

במסגרת המחקר ערכו החוקרים השוואה פרוספקטיבית בין 720 חולים עם אי-ספיקת לב יציבה, אךך ללא תסמונת כלילית חדה לאחרונה, שעברו אנגיוגרפיה כלילית אלקטיבית ובין 300 נבדקים בריאים למראה, ללא מחלה לבבית. חציון רמות TMAO בתחילת המחקר בחולים עם אי-ספיקת לב עמדו על 5.0 מיקרומול לליטר, ריכוז גבוה משמעותית בהשוואה ל-3.5 מיקרומול לליטר בקבוצת ההשוואה.

יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה במהלך חמש שנים בחולי אי-ספיקת לב, בהשוואת חמישון עליון לתחתון של TMAO עמד על 3.43 במודל לא מתוקן, 2.20 במודל מתוקן לגיל, מין, לחץ דם סיסטולי, LDL ו-HDL, עישון, סוכרת ו-Natriuretic Peptides ועל 1.85 במודל שכלל תקנון נוסף לקצב פינוי הגלומרולארי המשוער ו-hs-CRP. עליה בריכוז TMAO כמשתנה רציף לוותה ביחס סיכון מתוקן לתמותה של 1.18.

המחקר הנוכחי מספק לראשונה עדות לקשר בין רמות TMAO מוגברות ובין פרוגנוזה גרועה יותר בחולים עם אי-ספיקת לב.

J Am Coll Cardiol 2014; 64:19081914

לידיעה במדסקייפ