מתן וויטמינים ממשפחת B לחולים עם מחלת כליות בשלב סופני אינה מפחיתה את סך מקרי התמותה או האירועים הקרדיווסקולאריים, כך עולה ממחקר חדש מגרמניה, שתוצאותיו פורסמו ב-Circulation.
לדברי החוקרים, ההשפעה של וויטמינים ממשפחת B על תחלואה קרדיווסקולארית בחולים עם מחלת כליות מורכבת הרבה יותר מכפי שסברו בעבר. בשלב זה לא ניתן להמליץ על מתן כולל של תוספי וויטמינים ממשפחת B במינונים סופרה-פיזיולוגיים.
החוקרים מוסיפים כי חולים עם מחלת כליות בשלב סופני עם רמות הומוציסטאין הגבוהות ביותר, וסימנים של חסר וויטמין B צריכים לקבל טיפול בוויטמינים. אך בשלב זה, לא ניתן לקבוע סף מפורש לרמת הומוציסטאין זו. ניתן רק לקבוע כי לוויטמינים ממשפחת B אין השפעה בחולים עם רמות הומוציסטאין תקינות או כמעט תקינות.
החוקרים כותבים כי במחקרים תצפיתיים, רמות הומוציסטאין גבוהות נקשרו עם שיעורי תמותה ואירועים קרדיווסקולאריים בחולי דיאליזה. אולם, הם מציינים כי בחולים במחקרים אלו תועדו רמות הומוציסטאין גבוהות.
במחקר האקראי שלהם, החוקרים בחנו אם טיפול להפחתת רמות הומוציסטאין, עם חומצה פולית, וויטמין B12 וויטמין B6 עשוי להפחית את סך מקרי התמותה והאירועים הקרדיווסקולאריים בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני, ב-33 מרכזי דיאליזה.
במסגרת המחקר חולקו באקראי 650 חולים לטיפול פעיל (חומצה פולית במינון 5 מ”ג, וויטמין B12 במינון 50 מיקרוגרם וויטמין B6 במינון 20 מ”ג) או פלסבו (חומצה פולית במינון 0.2 מ”ג, וויטמין B12 במינון 4 מיקרוגרם וויטמין B6 במינון 1 מ”ג), שלוש פעמים בשבוע.
לאחר ממוצע של שנתיים, חציון ריכוז הומוציסטאין ירד ב-10.4 מיקרומול לליטר בקבוצת הטיפול הפעיל (p<0.001) וב-1 מיקרומול ליטר (p=0.07) בקבוצת הפלסבו.
בסה”כ, 102 חולים בקבוצת הטיפול הפעיל (31%) ו-92 חולים בקבוצת הפלסבו (28%) מתו במהלך תקופת המחקר. טיפול פעיל לא השפיע על סך מקרי התמותה, שהוגדר כיעד העיקרי של המחקר.
היעד המשני אירועים קרדיווסקולאריים פטאליים ולא-פטאליים תועד ב-83 חולים (25%) בקבוצת הטיפול הפעיל ו-98 חולים (30%) שטופלו בפלסבו. שוב, לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, בקבוצות חולים עם רמות הומוציסטאין הגבוהות ביותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!