משני מחקרים חדשים עולה כי דום נשימה חסימתי בשינה עשוי להשפיע משמעותית על התגובה לנוגדי-דיכאון ולהביא לעליה בסיכון לליקוי קוגניטיבי קל בחולים מבוגרים עם הפרעת דיכאון מג’ורי.

המחקר הראשון הינו מחקר בתווית פתוחה שכלל 468 מבוגרים מעל גיל 60, עם הפרעת דיכאון מג’ורי. החוקרים אספו את הנתונים הדמוגרפיים והגופניים בתחילת המחקר והשלימו בדיקות מעבדת שינה להערכת דום נשימה חסימתי בשינה. 80 מהחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי אובחנו עם דום נשימה חסימתי בשינה. במשך ששת השבועות הראשונים כל המשתתפים קיבלו טיפול ב-Venlafaxine במינון עולה עד 150 מ”ג ליום, עם המשך הטיפול למשך שישה שבועות באלו שהגיבו לטיפול. המינון הועלה ל-300 מ”ג ליום במהלך ששת השבועות האחרונים בחולים שלא הגיבו לטיפול.

מהנתונים עלה כי באלו עם דום נשימה חסימתי בשינה סיכויי התגובה לטיפול במשך 12 שבועות בנוגדי-דיכאון (Venlafaxine) היו נמוכים פי 1.5 בהשוואה לאלו ללא דום נשימה חסימתי בשינה.

במשתתפים עם הפרעת דיכאון מג’ורי ודום נשימה חסימתי בשינה תועדו גם אירועים חמורים וממושכים יותר של דיכאון, ירידה בתפקוד הגופני ומדדי איכות חיים נמוכים יותר.

ממצאים אלו הדגישו את חשיבות השלמת בדיקות סקירה לדום נשימה בשינה בחולים עם דיכאון שהופיע בגיל מבוגר.

במחקר השני בחנו החוקרים 25 משתתפים עם הפרעת דיכאון מג’ורי וליקוי קוגניטיבי, כפי שנקבע לפי מדד Logical Memory II נמוך מ-11 נקודות. כל המשתתפים לקחו חלק במחקר בן 16 שבועות להערכת נוגדי-דיכאון, שכלל בדיקות סקירה לאפשרות של דום נשימה חסימתי בשינה.

המשתתפים קיבלו טיפול ב-Citalopram במינון 10-20 מ”ג ליום במהלך שמונת השבועות הראשונים ולאחר מכן המשיכו בטיפול זה במהלך שמונת השבועות האחרונים בחולים שהגיבו לטיפול (ירידה של 50% במדדי דיכאון בהשוואה לתחילת המחקר). באלו שלא הגיבו לטיפול הוחלף הטיפול התרופתי לנוגד-דיכאון אחר לפי בחירת הרופא, למשך שמונת השבועות האחרונים של המחקר.

שאלון Stop-Bang Questionnaire שימש לסקירת הסבירות לדום נשימה חסימתי בשינה. עשרה משתתפים הוגדרו כבעלי סבירות גבוהה לאבחנה (לפי מדד Stop-Bang של חמש נקודות ומעלה). באלו עם מדד של 4 נקודות ומטה נקבעה סבירות נמוכה-עד-בינונית (15 חולים).

בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי וסבירות גבוהה לדום נשימה חסימתי בשינה התפקוד הקוגניטיבי היה נמוך יותר משמעותית, בהשוואה לאלו עם סבירות בינונית-עד-נמוכה לאבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה.

משני המחקרים עולות ההשלכות השליליות של דום נשימה בשינה, כאשר באחד ההפרעה השפיעה לרעה על סיכויי התגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון ובשני ההפרעה פגעה בתפקוד הקוגניטיבי.

מתוך כנס מטעם ה-American Association for Geriatric Psychiatry

לידיעה במדסקייפ