ההדרדרות הקוגניטיבית איטית יותר במבוגרים שביצעו פעילות קוגניטיבית ברמה גבוהה בילדותם, בגרותם ובגיל מבוגר, כך לפי מחקר חדש. לדברי החוקרים, ידוע כי פעילות קוגניטיבית מעטה קשורה לשיעור גבוה יותר של הדרדרות קוגנטיבית, אם כי עד כה לא היה ברור מה קדם למה. במחקרם נערכה בקרה על פתולוגיה של מחלות, שנועדה להפריך את ההשערה כי הפעילות הקונטיבית הנמוכה היא רק תסמין של המחלה, למשל אלצהיימר. הם אכן מצאו כי גם לאחר התאמה לפתולוגיה כזו הקשר נותר חזק; לדבריהם, הם הוכיחו לראשונה כי פעילות קוגנטיבית תדירה קשורה לירידה בהתדרדרות הקוגנטיבית, ללא קשר לפתולוגיה הקשורה לקוגנטיציה.

החוקרים מסייגים כי מדובר במחקר תצפיתי, המבוסס על עדויות של המשתתפים לגבי ביצוע פעולות בעבר ולכן חשוף להטיות, אך עם זאת טוענים כי כמעט ואין דרך לבצע מחקר פרוספקטיבי ואקראי על הפעילות הקוגנטיבית כגורם של איכות החיים ולכן מחקרים תצפיתיים עשויים לספק לנו יותר תשובות. בכתבה במדסקייפ מציינים החוקרים כי ממצאיהם מעידים כי מומלץ לבצע פעילות קוגנטיבית מדי יום. הממצאים פורסמו החודש בג’ורנאל Neurology.

הנתונים מבוססים על 294 משתתפים מבוגרים, שהיו בממוצע בני 80 בתחילת המחקר, שהיה חלק מתכנית Rush Memory and Aging Project. בהרשמה למחקר המשתתפים דירגו את רמות הפעילות של פעולות בעלות גירוי קוגנטיבי כמו קריאה, כתיבה, ביקור במוזיאון, משחקים מאתגרים ופאזלים ועוד בתקופות שונות בחייהם. המשתתפים עברו מבחן תפקוד קוגנטיבי בכל שנה, עד שמתו (בממוצע, המעקב ארך כמעט 6 שנים). לאחר מותם בוצע במוחם של המשתתפים ניתוח שלאחר המוות.  לאחר שערכו התאמות לנוכחות של פלאק, סיבוכים, אוטמים וגופיפי לווי ( Lewy bodies) , המוכרות כפתולוגיות המעידות על תהליך של מחלה קוגנטיבית, כמו גם גיל המוות של המשתתף, מינו ורקע החינוך שלו, מצאו החוקרים כי רמות גבוהות של פעילות קוגנטיבית בגיל צעיר ומבוגר היו קשורות לקצב הדרדרות קוגנטיבית איטי יותר בגיל מבוגר.

בטבלה הבאה מוצגים שיעורי ההתדרדרות הקונטיבית הממוצעת ברבעונים הגבוהים והנמוכים שלח פעילות קוגנטיבית בתקופה מאוחרת ומוקדמת בחיים

  כשבחנו החוקרים שלושה זמנים שונים בשלב מוקדם בחייהם של המשתתפים, הממצאים הצביעו על כך שישנו קשר מובהק בין הפעילות הקוגנטיבית בגיל צעיר (כלומר, בגילאי 6-12), ובגיל 40, וההתדרדרות הקוגנטיבית בגיל מבוגר. עם זאת התוצאות לא הראו השפעה של הפעילות הקוגנטיבית בגיל 18.  החוקרים מציינים כי נראה כי פעילות קוגנטיבית תדירה עשויה לאזן את הירידה הקוגנטיבית המאפיינת מצבים נוירופתולוגיים, וכי הממצאים תומכים בהשערת הרזרבה הקוגניטיבית ומצביע על כך שהקשר בין הפעילות קוגניטיבית עם ירידה קוגנטיבית הוא לא התוצאה של סיבתיות הפוכה.   להערכתם, יתכן כי הפתולוגיה המתרחשת והמצטברת איננה ניתנת לעצירה, אך יתכן שניתן לגרום לאנשים להיות עמידים יותר אליה, ונראה כי לנסיון החיים של האדם יש השפעה על הפגיעות שלו למחלות אלו. החוקרים מנסים כרגע לבחון האם השינויים האלו מתייצגים גם בסריקות נוירולוגיות. לדבריהם, אם יבינו את הנוירוביולוגיה של תופעה זו, יתכן ויוכלו לייצר התערבות טיפולית מוצלחת יותר.

במאמר נלווה הנסקר בכתבה נכתב כי המחקר עוסק בשאלה בסיסית המנקרת במוחם של רבים (…), האם ניתן לעשות משהו כדי להאט או למנוע הדרדרות קוגנטיבית בגיל מבוגר? ממצאי מחקר זה מציעים שאכן כן – באמצעות קריאה של ספרים, כתיבה ופעילויות נוספות השומרות על המח עסוק ופעיל, גם בגיל מבוגר. הכותבים מציינים כי מחקרים המתקיימים כיום בתחום עשויים לספק לנו בקרוב מידע והדרכה על ההשלכות הקוגנטיביות הצפויות במטופלים עם רזרבת קוגניציה גדולה לעומת רזרבה נמוכה, וכן לגבי צעדים שעשוייים להסיט או לשנות את מהלך המחלה או ההדרדרות הקוגנטיבית. הם מסכמים כי כרגע, עלינו לזכור- ש“מוח עסוק דוחה דמנציה”.

לכתבה במדסקייפ

Neurology 2013