מאת ד”ר נגה ליפשיץ
ב-1 באפריל 2010 פורסם ב- BMJ Clinical Evidence מאמר מערכת בנושא צמצום הסיכון לדמנציה. על פי הכותבים, ייתכן וניתן לצמצם את שכיחות הדמנציה ב-15-20% באמצעות התייחסות וטיפול בגורמי הסיכון כבר בגיל 35 שנים.
הכותבים מציינים כי גישה אחת היא התערבות מוקדמת במטרה למנוע את התפתחות ההפרעה. בפאנל מומחים שניהל ה-BBC לאחרונה דנו המומחים ב-4 גורמים עיקריים שעשויים לצמצם את הסיכון לדמנציה. גורמים אלו כוללים עלייה ברמות הפעילות הגופנית בכל הגילאים, צמצום השמנת יתר באמצע החיים, איזון ערכי לחץ הדם באמצע החיים, וצמצום רמות הכולסטרול באמצע החיים לרמות המומלצות ע”פ קבוצת הסיכון. המומחים העריכו כי ע”י התערבות נכונה ניתן לצמצם את שיעור הדמנציה ב-2% לשנה החל משנת 2012, והדגישו כי יש לערוך את ההתערבות באמצע החיים, שכן אין ראיות לכך שאיזון ערכי לחץ הדם או הורדת רמות הכולסטרול מאוחר יותר עשויות למנוע דמנציה.
לדברי הכותבים, בעבודות קודמות נמצא כי שינוי גורמי הסיכון עשוי למנוע נזק מוחי לא רק במקרים של דמנציה ווסקולארית, אלא גם במקרים של מחלת אלצהיימר, הכרוכה בפתולוגיה שונה לגמרי.
הם מדווחים כי 11-33% מכלל החולים עם ליקוי קוגניטיבי קל מפתחים דמנציה בתוך שנתיים מהופעת הליקוי הקוגניטיבי, ומוסיפים כי ניתן להתייחס לליקוי קוגניטיבי קל כסמן להופעת דמנציה. עם זאת, לא ניתן לקבוע כיום במי מהחולים צפויה להתפתח דמנציה, ואין עדויות לכך שטיפול בליקוי קוגניטיבי קל עשוי להוביל לעיכוב ההידרדרות לדמנציה, ולכן לאבחנת ליקוי קוגניטיבי קל יש השלכה קלינית מוגבלת.
הכותבים מסכמים כי שליטה טובה ככל האפשר בגורמי הסיכון ואימוץ אורח חיים בריא, עשויים לצמצם את הסיכון למחלות רבות כולל דמנציה בגיל מבוגר יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!