שכיחות אבני כליה ודרכי השתן במשך החיים הולכת ועולה עד כ־15% (כ־% 9 בנשים וכ־9% גברים). הן נוטות לחזור ומלוות בסיבוכים כמו כאבים בלתי נסבלים, עווית כליתית, פגיעה כלייתית חריפה וכרונית, זיהומים בכליות, בדרכי השתן ובדם, פרוצדורות לא נעימות שכרוכות בכאב ואי נוחות בנוכחות תומכן, עלייה בתחלואה ובתמותה וירידה באיכות החיים. ניתן למנוע אבני כליה לפחות ב־50% מהמקרים, אך לרוב לא מתבצע בירור וטיפול מותאם למטופל כולל התייחסות למגדר ולגיל ולאיסופי שתן לפני טיפול.

במחקר רטרוטספקטיבי מטופלי אבני כליה עברו סטרטיפיקציה לפי גיל (<50, 50-65, >65 שנים) נבדקו כל איסופי שתן ל־24 שעות שבוצעו לפני הטיפול בין השנים 2004 – 2020 מלבד מטופלי ציסטינוריה. מחצית המטופלים היו נשים, הגיל הממוצע היה 56.5 שנים וה־BMI הממוצע היה 26.8.
כ־35% מהמטופלים היו צעירים מ־50 שנים, % 43 בין הגילים 50 – 65 שנים ו־23% בני יותר מ־65. נשים נטו לאיסוף ראשון מתחת לגיל 50 וגברים מעל גיל 65. בין הממצאים הבולטים בהשוואה, בגברים היה סיכון יחסי מוגבר להיפראוקסלוריה – 2.94, הפרשת נתרן גבוהה – 2.3, היפראוריקוזוריה – 2.56 ו־pH שתן נמוך – 1.79 וכך לסופרסטורציה של חומצת שתן – 1.8, ל־pH שתן נמוך מעל 65 שנים – 2.28 ומגיל 50 ומעלה לסופרסטורציה בסיכון גבוה של חומצת שתן – 2.13.
בנשים היה סיכון יחסי מוגבר להיפרקלצוריה – 1.73, היפוציטריטורה – 2.16 ולנפח שתן נמוך – 1.45. במטופלים בני פחות מ־50 שנים נצפו רמות גבוהות יותר של היפרקלצוריה, הפרשת נתרן מוגברת והיפראוריקוזוריה וסופרסטורציה בסיכון גבוה ל־CaP.
החוקרים גם הסיקו שבגברים, ובגיל צעיר, יש נטייה להפרעות הקשורות בתזונה עם היפראוקסלוריה, הפרשת נתרן, סולפט ואוראה גבוהים יותר.

לדעתי מחקר זה הוא עדות נוספת לצורך באיסופי שתן מלאים לפני התחלת טיפול והתייחסות לשילוב הגיל והמגדר המשפיע רבות על השונות הרבה בין המטופלים באבני הכליה ובגורמי הסיכון להם בשתן. לסיכום, ‘גיל, מגדר וכל השאר’ כתזונה ושתיית מים, עודף משקל ותסמונת מטבולית, נטייה גנטית ועוד.

למאמר

ד”ר דוד טובבין, יו”ר החוג לטיפול ולמניעת אבני כליה, לשעבר החוג להמודיאליזה, באיגוד הישראלי לנפרולוגיה.  מנהל המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי ‘העמק’ בעפולה ופרופ’ משנה ומרצה בכיר בטכניון עד 2023.

UROLOGY 204: 34–40, 2025