המחלה מלווה בסיבוכים רבים וביניהם יתר לחץ דם, דימומים מוחיים, הגדלת כליות וכבד שפוגעת במצב התזונתי, כאבים, דימומים וזיהומים קשים לטיפול מהציסטות והחמרה בתפקוד כלייתי עד מחלה כלייתית סופנית.

סיבוך שכיח נוסף אך פחות מוכר הם אבני כליה שמחמירות סיבוכים אלו וגם את התפקוד הכלייתי. עקב הנטייה בכליות פוליציסטיות לשכיחות ולחומרת זיהומים וכן צורך באנטיביוטיקה שחודרת לרקמת הכליה כקינולונים חשוב מאוד למנוע אבני כליה בכליות פוליציסטיות ככל שניתן.

מאמר מהחודש הקודם סוקר את השכיחות, את גורמי הסיכון, את הסיבוכים, את הבירור, את המניעה ואת הטיפול באבני כליה ב־ADPKD.
שכיחות אבני כליה בכליות פוליציסטיות נעה בין 3 ל־59 אחוזים בעיקר עקב שונות בהגדרה ודרכי האבחנה. כמחצית האבנים אסימפטומטיות אך הן עלולות לגרום לכאבים שבאבחנה מבדלת עם דימום ו/או זיהום בציסטה ובהדמיה ב‏־US לדמות להסתיידות בדופן הציסטה או לנפרוקלצינוזיס. כשהאבנים נפלטות לדרכי השתן התחתונות הן מתנהגות בדומה לאבנים בכליות לא פוליציסטיות.                                                                                                                           שכיחות אבני כליה בכליות פוליציסטיות מוגברות בסיפור משפחתי של אבנים שקיים ב־30 עד 60 אחוזים מהחולים ובווריאנט גנטי של ADPKD-DNAJB11 לעומת PKD1 ו־ PKD2  (62% vs. 29%, p=0.01). גורם סיכון ייחודי ומרכזי לאבנים בכליות פוליציסטיות הוא ההפרעה בזרימת השתן בשל העיוות במערכת הגביעים.

בהשוואה לאוכלוסייה הכללית כ־40 עד 60 אחוזים מהאבנים בכליות פוליציסטיות לעומת כ־15% מכילות חומצת שתן וגם מעורבות כאבני חומצת שתן, ואבני סידן רק ב־47% מהמקרים לעומת כ־80%. הסיבה לכך היא pH  שתן חומצי 5.<5. בהיעדר חמצת סיסטמית.
הידרציה חשובה ביותר לשמירת נפח שתן מעל 2.5 ולמניעת חסר מים עקב ההפרעה בריכוז השתן, שעלול לעלות רמת וזופרסין ולהגביר את ההחמרה בתפקוד הכלייתי מחמיר מצב כלייתי. היפוציטריטוריה< 320 מ”ג/יממה שכיחה יותר, כ־55%, בכליות פוליציסטיות בלי קשר לנוכחות אבנים, מחמירה עם הירידה בתפקוד הכלייתי ומשמשת גורם סיכון נוסף בעיקר לאבני סידן.

רצוי להיזהר במתן תיאזידים עקב עלייה ברמת וזופרסין וחשש להגברת ההחמרת בתפקוד כלייתי אם כי לא הודגמה במאמר רצנטי. במתן טולבפטן הייתה עדות ל־37% הפחתה באירועי אבנים ובכאבים בכליות. טולבפטן הגביר נפח שתן והוריד סופרסטורציה של חומצת שתן, ברושייט, סידן אוקסלט, שהגביר הפרשת סידן, אך הגביר גם הפרשת ציטרט. במתן טולבפטן יש להגביר עוד יותר שתיית מים למניעת חוסר מים.                                                                                                  הבססת שתן מותאמת ע”י מתן בסיס חשובה במניעת אבני חומצת שתן ואף הודגמה המסת אבנים בעיקר קטנות אצל 61% מהמטופלים תוך 3 חודשים. חשוב מאוד לבצע ניטור pH שתן.

Renal Failure 2025, VOL. 47, NO. 1, 2570071

ד”ר דוד טובבין, יו”ר החוג לטיפול ולמניעת אבני כליה, לשעבר החוג להמודיאליזה, באיגוד הישראלי לנפרולוגיה.  מנהל המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי ‘העמק’ בעפולה ופרופ’ משנה ומרצה בכיר בטכניון עד 2023.