המטופלים חולקו לשתי קבוצות: התחלה מוקדמת של טיפול ב־DOAC≤4 ימים מתום השבץ או התחלה מאוחרת ביום 7 – 14 לאחר מכן.

תת־קבוצה על בסיס אי־ספיקה כלייתית (CKD):
הוגדר טווח CKD לפי רקע רפואי ידוע. מתוך 3601 מטופלים (גיל ממוצע 78 ±10, 45% נשים), 543 סבלו מ־CKD.

תוצאות ראשוניות:
– אירועים ראשיים (שבץ חוזר, דימום מוחי סימפטומטי, או תסחיף עורקי סיסטמי) התרחשו ב־97 מקרים (3.2%) בקבוצת התפקוד הכלייתי התקין, וב־19 מקרים (3.5%) בקבוצת ה־CKD.
– ההשוואה בין התחלה מוקדמת לשיהוי לא הראתה הבדל מובהק בשתי הקבוצות: יחס סיכונים (OR) בקבוצת התפקוד הכלייתי התקין: 1.01 (95% CI: 0.67–1.51), וב־CKD: 0.90 (95% CI: 0.36–2.25), עם אינטראקציה P=0.822

תוצאות משניות:
גם עבור שבץ חוזר, דימום מוחי סימפטומטי ותמותה כללית, לא נצפו הבדלים מובהקים לפי מצב הכליות (ערכי אינטראקציה P בין 0.107 ל־0.637)

מסקנה מרכזית:
אי ספיקה כלייתית (CKD) אינו משנה את השפעת מועד ההתחלה של אנטיקואגולציה באמצעות DOAC לאחר שבץ איסכמי חריף עם פרפור פרוזדורים. על כן, התחלה מוקדמת אינה צריכה להיות מושהית רק בגלל CKD.

למאמר

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר

Anticoagulation Timing in Acute Stroke With Atrial Fibrillation According to Chronic Kidney Disease: The OPTIMAS Trial