הסטטינים, מעכבי האנזים HMG-CoA reductase ,אנזים המפתח בסינתזה של כולסטרול, הם כיום קבוצת התרופות העיקרית  לשליטה על ריכוז הליפידים ולמניעה ראשונית של  טרשת עורקים. למרות יעילותם, רק פחות ממחצית מהזקוקים להם אכן מטופלים. הצורך בטיפול כרוני, יום־יומי גורם לירידה בהיענות.

לאחרונה מתפרסמים מחקרים המבטיחים כי בעתיד הנראה לעין יתווספו שיטות טיפול שיאפשרו שליטה בריכוז הליפידים בעזרת תרופות ביולוגיות הנסבלות היטב ואינן מהוות עומס טיפולי. התכשיר הראשון בשורה של תרופות עתידיות הוא ה־Inclisiran. זוהי מולקולה של siRNA המעכבת בשיעור גבוה מ־70% את האנזים  Proprptein -convertase sutilisin-keksin type9 (PCSK9).

עיכוב האנזים גורם לחשיפה של קולטים ל־LDL בכבד וכך הליפופרוטאין נקלט בכבד ביעילות ומפונה מהדם. התרופה ניתנת בזריקה תת־עורית אחת לחצי שנה ומשיגה, לפי מחקרים בפזה III, ירידה בריכוז ה־LDL בשיעור גבוה מ־50%.  מושגת גם ירידה בריכוז הליפופרוטאין(ֻa) ועלייה , אומנם צנועה, בריכוז ה־HDL, אשר כידוע אינו מושפע על ידי סטטינים ואף לא על ידי כל תרופה אחרת.  זו התקדמות משמעותית לעומת התכשירים הקיימים כיום המעכבים את האנזים  PCSK9 וחייבים להינתן אחת לשבועיים.

למעוניינים בסיכום עדכני: Khalil I I Am J Cardiol 2025;250:20-29

בעתיד המעט יותר רחוק צפויה התפתחות משמעותית מאוד ביכולת של הרפואה להתמודד עם דיסליפידמיה תוך ניצול הפוטנציאל הגלום בהנדסה גנטית המאפשרת  שינוי גנים בעזרת האנזים CRISPR-Cas9. שני גנים שבהם כבר נעשה שינוי בטכניקה זו הם ה־PCSK9 הידוע  וה־ANGPL3;  חלבון  בכבד המעכב ליפזה אנדותליאלית. במודלים בחיות ניסוי מושגת ירידה  בריכוז ה־LDL בשיעור של כ־50%  וירידה בריכוז הטריגליצרידים.

למעוניינים:  Luke J et al. N Engl J Med 2025: DOI:10.1056

המצב הקיים

מחקרי אוכלוסייה מראים כי ב־70% מהמטופלים  בסטטינים, שהם בסיכון גבוה להתפתחות או להחמרה בטרשת עורקים, עדיין ריכוז ה־LDL הוא גבוה מהריכוז המומלץ, יחסית לשיעור הסיכון. רק כ־15% מהנשאלים היו מודעים לריכוז ה־LDL שלהם.

לגבי ההמלצות הקיימות, ראוי להזכיר כי במטופלים בסיכון גבוה, ובמיוחד במניעה שניונית, מומלץ כיום טיפול כפול על ידי הצירוף של סטטין במינון המרבי הנסבל יחד עם אזטימיב כדי להשיג ירידה מרבית בריכוז ה‏־LDL כאשר הסיסמה היא The lower the better  ולמעשה לא הוגדר סף לריכוז LDL שהוא נמוך מדי.

בישראל  השימוש בסטטינים נפוץ יותר מהממוצע האירופי. לפחות לגבי המניעה השניונית, כמעט כל החולים מטופלים בסטטינים אולם רק בפחות מרבע מהחולים בסיכון גבוה ריכוז ה־LDL  נמצא  נמוך מ־70 מ”ג/דל (ריכוז מומלץ שמרני, כיום רוב החוקרים בתחום ממליצים על ריכוז נמוך מ־50). כמעט לכל החולים המשתחררים מאשפוז לאחר אירוע לב חד נרשם טיפול במינון גבוה של סטטין, אולם כעבור שנה רק ב־50% מהמטופלים ריכוז ה־LDL  נותר נמוך מ־70 מ”ג/דל.

הריכוז המומלץ כיום, פחות מ־55 מ”ג/דל, נמצא בפחות מ־255 מהמטופלים, ולכן נדרשת ערנות גדולה יותר לגבי הצורך בטיפול למניעה שניונית יעילה.

לא קיים עדיים קונצנזוס לגבי מניעה ראשונית, במיוחד לגבי הצורך בבדיקות סקר, לפי איזה קריטריונים (אנמנזה משפחתית, נתונים גופניים וכו’) ולגבי הגיל שבו יש לבצע סקר ולהתחיל טיפול.

פרופ’ מוטי רביד, פרופסור מן המניין (אמריטוס) הפקולטה לרפואה אוניברסיטת תל אביב.