מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Cardiology עולה כי ככל שחולים מקפידים יותר על הטיפול בסטטינים, כך שיעורי התמותה שלהם נמוכים יותר, ממצאים שתועדו גם בקרב מטופלים מבוגרים מאוד.

החוקרים התבססו על נתוני מדגם ASCVD (Atherosclerosis Cardiovascular Disease) במדגם Veterans Affairs, אשר כללו מידע אודות למעלה מ-340,000 חולים. מטרתם הייתה לקבוע את הקשר בין היענות לטיפול בסטטינים ובין התמותה בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית, אשר היו תחת טיפול ממושך בסטטינים.

מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, אשר כלל חולים בגילאי 21-85 שנים, אשר נטלו טיפול קבוע בסטטינים, דהיינו, ללא שינוי בעצימות הטיפול במהלך השנתיים הקודמות. היענות לסטטינים הוגדרה לפי יחס MPR (Medication Possession Ratio): מדד נמוך מ-50%, 50-69%, 70-89% ו-90% ומעלה. לניתוחים דיכוטומיים, היענות סווגה בנוכחות MRP של 80% ומעלה.

התוצא העיקרי היה תמותה מכל-סיבה, לאחר תקנון למאפיינים קליניים ודמוגרפיים, כמו גם היענות לכלל התרופות הלבביות האחרות.

מדגם המחקר כלל 347,104 מבוגרים מתאימים עם מחלה קרדיווסקולארית טרשתית, אשר היו תחת מינון יציב של סטטינים. מהנתונים עלה כי בקרב מטופלים שנטלו טיפול בסטטינים בעצימות בינונית תועדה היענות גבוהה יותר, בהשוואה לחולים שנטלו טיפול בסטטינים בעצימות גבוהה (יחס סיכויים של 1.18). בנשים תועדה היענות נמוכה יותר (יחס סיכויים של 0.89), כמו גם בקבוצות מיעוטים. בקרב מטופלים צעירים ומבוגרים יותר תועד סיכוי נמוך יותר להיענות לטיפול, בהשוואה לאלו בגילאי 65-74 שנים.

במהלך מעקב ממוצע של 2.9 שנים תועדו 85,930 מקרי תמותה (24.8%). בהשוואה לאלו עם ההיענות הגבוהה ביותר (MPR של 90% ומעלה), בחולים עם MPR של מתחת ל-50% תועד יחס סיכון מתוקן של 1.30, באלו עם MPR של 50-69% תועד יחס סיכון של 1.21 ובאלו עם מדד של 70-89% להערכת ההיענות תועד יחס סיכון של 1.08.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי היענות נמוכה לטיפול בסטטינים מלווה בסיכון גדול יותר לתמותה. בקרב נשים, בני מיעוטים, אלו מתחת לגיל 65 או מעל גיל 74 תועדה היענות נמוכה יותר. ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות זיהוי שיטות לשיפור ההיענות לטיפול.

JAMA Cardiology. Published February 13, 2019

לידיעה במדסקייפ