במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal מדווחים חוקרים על נתונים חדשים, מהם עולה כי אין עדויות להשפעת הטיפול ב-Alirocumab (פראלואנט) על התפתחות סוכרת חדשה בלמעלה מ-3,000 מטופלים ללא סוכרת טרם הטיפול, לאורך מעקב של 6-18 חודשים, בהשוואה לפלסבו או Ezetimibe.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לתרופות ממשפחת סטטינים השפעה שלילית מתונה על האיזון הגליקמי. Alirocumab, ממשפחת מעכבי PCSK9, מביא להפחתת רמות חלקיקי כולסטרול מסוג LDL. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את השפעות Alirocumab על היארעות סוכרת חדשה וקדם-סוכרת במטופלים ללא סוכרת טרם הטיפול.
הממצאים מבוססים על נתונים מעשרה מחקרי ODYSSEY בשלב 3 (4,974 משתתפים), שארכו 24-104 שבועות. שישה מחקרים (4,211 משתתפים) ארכו לפחות 52 שבועות. מרבית החולים טופלו בנוסף בסטטינים במינון נסבל מקסימאלי. אירועים חריגים הקשורים בסוכרת על-רקע הטיפול ב-Alirocumab ו/או רמות סוכר בדם בצום והמוגלובין מסוכרר נבחנו בתחילת המחקר ואחת ל-12-24 שבועות.
ניתוח הערכת התפתחות סוכרת כלל משלב של נתוני אירועים חריגים הקשורים בסוכרת על-רקע טיפול ב-Alirocumab וריכוז סוכר בדם בצום/המוגלובין מסוכרר.
בתחילת המחקר, 30.7% מהמטופלים עם סוכרת הוצאו מניתוח הנתונים. יתר 3,448 המשתתפים ללא סוכרת אובחנו עם קדם-סוכרת (39.6%) או ערכי סוכר תקינים בדם (29.7%).
יחס הסיכון לאירועים חריגים הקשורים בסוכרת על-רקע הטיפול ב-Alirocumab עמד על 0.64 (0.36-1.14)בהשוואה לפלסבו ועל 0.55 (0.22-1.41) בהשוואה ל-Ezetimbe. יחס הסיכון הקשור בהתקדמות מקדם-סוכרת לסוכרת חדשה עם Alirocumab עמד על 0.90 (0.63-1.29) בהשוואה לפלסבו ועל 1.10 (0.57-2.12) בהשוואה ל-Ezetimibe. השינוי הממוצע בריכוז סוכר בדם בצום/המוגלובין מסוכרר לאורך הזמן לא הדגים הבדל בין קבוצות הטיפול בחולים ללא סוכרת.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים גדולים יותר עם מעקב ארוך יותר, במטרה לשלול באופן חד-משמעי קשר בין הטיפול ב-Alirocumab והתפתתחות סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!