בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) המטופלים בחסם קולטן IL-6, Tocilizumab (אקטמרה), תועדה עליה צפויה ברמות השומנים בדם, אך גם שינויים בסוגי חלקיקי שומנים מסוימים וסמנים אחרים הקשורים עם מחלות כלי דם, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
לאחר שלושה חודשי טיפול, בחולים שטופלו באקטמרה תועדה עליה של 12.6% בחציון ערכי כולסטרול כללי, בעוד שבמטופלי פלסבו נרשמה עליה של 1.7% (p<0.01). עם זאת, בחולים שטופלו באקטמרה נרשמה ירידה של 78% בריכוז SAA (Serum Amyloid A) הקשור בחלקיקי HDL וירידה של 37% ב-Lipoprotein A (p<0.0001), ממצאים התומכים בפנוטיפ פחות אתרוגני.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית קיים סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, שאינו ניתן להסבר על-בסיס גורמי סיכון מסורתיים ונראה כי מצבים דלקתיים ברקע תורמים לסיכון זה.
הטיפול באקטמרה מלווה בעליה ברמות השומנים בדם, אך לא ידוע רבות אודות ההשפעות של הטיפול על חלקיקי שומנים שונים ועל סמנים אחרים, דוגמת גורמי קרישה. בנוסף, IL-6 עצמו נקשר עם התפתחות מחלת לב כלילית וחלק מהמחקרים הקודמים הציעו כי חסימת מסלול זה עשוי לספק הגנה מפני מחלות לב וכלי דם.
מדגם המחקר כלל 132 חולים והתוצא העיקרי היה ההשפעות של אקטמרה על PWV (Pulse Wave Velocity) ומספר חלקיקי LDL קטנים, כאשר ההשערה היא כי הטיפול התרופתי יביא להפחתת PWV וחלקיקי LDL.
לאחר 12 שבועות תועדה עליה של 28.1% בחלקיקי LDL עם הטיפול התרופתי, בהשוואה לעליה של 2.2% עם פלסבו. כמו כן, תועדה עליה של 10.6% בריכוז טריגליצרידים עם הטיפול הפעיל וירידה של 1.9% עם פלסבו (p<0.01).
בניגוד לציפיות, לא תוארו הבדלים במספר חלקיקי LDL קטנים, עם הבדל ממוצע מתוקן של 0.0- ננומול לליטר לאחר 12 שבועות ו-11.2 ננומול לליטר לאחר 24 שבועות. כמו כן, לא זוהו הבדלים בחלקיקי HDL או חלקיקי LDL מחומצנים.
לאחר 12 שבועות, השינוי ב-PWV היה גדול יותר בקבוצת הפלסבו, עם הבדל ממוצע מתוקן של 0.79 מטר לשניה, אך המובהקות אבדה לאחר 24 שבועות.
לא חל שינוי ברמות HDL בדם במהלך תקופת הטיפול. עם זאת, בדיקת הדמיה גרעינית בתהודה מגנטית הדגימה הבדלים לפי גדלי החלקיקים, עם עליה של 23% מתחילת המחקר בחציון ריכוזי חלקיקי HDL קטנים וירידה של 25% בחציון חלקיקי HDL, לעומת 2.8% ו-2% עם פלסבו, בהתאמה.
הירידה שתועדה בחציון ערכי HDL ו-SAA הקשור ב-HDL, ביחד עם עליה ב-Paraoxonase 1, אנזים נוגד-חמצון נוסף הקשור עם HDL, מעידים על רימודלינג של חלקיקי HDL עקב המצב הפרו-דלקתי לפנוטיפ נוגד-דלקת בתגובה לטיפול באקטמרה. החוקרים מצאו עוד כי מדדים דלקתיים דוגמת CRP, שהיו גבוהים בתחילת המחקר, ירדו עם הטיפול, כמו גם גורמים תרומבוגניים פיברינוגן ו-D-Dimer.
בסיכומו של דבר, מנתונים אלו עולה כי ישנה השפעה אפשרית של הטיפול על פרופיל הסיכון לטרשת עורקים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!