מנתונים שפורסמו בכתב העת The Lancet Oncology עולה כי טיפול כימו-קרינתי משלים הביא לשיפור שיעורי ההישרדות ושיעורי ההישרדות ללא-הישנות לאחר עשר שנים בנשים עם סרטן רירית רחם בדרגת סיכון גבוהה, בפרט באלו עם ביטוי חריג של p53.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כ-15-20% מהנשים עם סרטן רירית רחם מאובחנות עם מחלה בדרגת סיכון גבוהה. במחקר PORTEC-3 דווח כי בנשים אלו, הוספת טיפול כימותרפי מבוסס-פלטינום לטיפול קרינתי סטנדרטי לאגן משפרת את שיעורי ההישרדות. במחקר הנוכחי הם מדווחים על התוצאות ארוכות הטווח, כולל ניתוח לפי הסוג המולקולארי של הגידול.

מחקר PORTEC-3 הינו מחקר רב-מרכזי, אקראי, בשלב 3, שכלל 660 נשים עם סרטן רירית רחם בדרגת סיכון גבוהה (שלב I, דרגה 3 עם חדירה עמוקה למיומטריום ו/או חדירה לימפווסקולארית; שלב II-III; או שלב I-III עם היסטולוגיה סרוזית או תא-צלול). המטופלות חולקו באקראי לקבלת קרינה לאגן בלבד או טיפול כימו-קרינתי, שכלל קרינה בשילוב עם שני מחזורי טיפול ב-Cisplatin, לאחר מכן ניתנו ארבעה מחזורי טיפול ב-Carboplatin עם Paclitaxel.

התוצאים העיקריים של ניתוח ארוך-טווח זה כללו את שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר עשר שנים ושיעורי ההישרדות ללא-הישנות. סיווג מולקולארי של הגידולים היה זמין עבור 411 נשים (62%).

לאורך חציון מעקב של 10 שנים, 189 נשים הלכו לעולמן, 77% עקב סרטן רירית רם. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר עשר שנים עמדו על 74.4% עם טיפול כימו-קרינתי לעומת 67.3% עם טיפול קרינתי בלבד (יחס סיכון מתוקן של 0.73, p=0.032).

שיעורי ההישרדות ללא-הישנות לאחר עשר שנים עמדו על 72.8% עם טיפול כימו-קרינתי, לעומת 67.4% עם טיפול קרינתי בלבד (יחס סיכון מתוקן של 0.74, p=0.034). מרבית ההשנויות תוארו במהלך 2.5 השנים הראשונות לטיפול וכללו בעיקר גרורות מרוחקות, כאשר שיעורי בקרה מקומית ואזורית בשתי הקבוצות היו מצוינים.

בניתוח פוסט-הוק, ברבע מהנשים תועד ביטוי חריג של p53 בגידולים ובהן תועדה התועלת הרבה ביותר לטיפול כימו-קרינתי: שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר עשר שנים עמדו על 52.7% עם טיפול משולב לעומת 36.6% עם טיפול קרינתי בלבד (יחס סיכון מתוקן של 0.52, p=0.021). עם זאת, לטיפול כימותרפי לא תועד ערך מוסף בנשים עם מוטציות POLE פתוגניות (עם שיעורי הישרדות כוללים של מעל 96% עם טיפול קרינתי בלבד) או גידולים עם חסר MMR.

התוצאות היו מעורבות עבור נשים עם גידולים בהם לא תועד פרופיל מולקולארי ספציפי. באלו עם גידולים חיוביים לקולטנים לאסטרוגן, לא תועד יתרון הישרדותי עם טיפול כימו-קרינתי (81.8% לעומת 82.3% עם טיפול קרינתי בלבד). בנשים עם גידולים שליליים לקולטנים לאסטרוגן תוארה תועלת להוספת טיפול כימותרפי, אך החקורים מדגישים כי יש לפרש את הממצאים במשנה זהירות בשל המדגם הקטן.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתועלת של טיפול כימו-קרינתי לשיפור ההישרדות הכוללת וההישרדות ללא-הישנות בנשים עם סרטן רירית רחם בדרגת סיכון גבוהה, אך מדגישים את החשיבות הרבה של סיווג מולקולארי. לנוכח התועלת התרפויטית של טיפול כימותרפי בגידולים בשלב I-III עם ביטוי חריג של p53, מומלץ מתן טיפול כימותרפי משלים. באשר לתתי-קבוצות מולקולאריות אחרות, השפעת הטיפול הייתה פחות בולטת וייתכן כי אינה מצדיקה את הרעילות הנוספת.

Lancet Oncol, Sep 2025

לידיעה במדסקייפ