במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בקרב חולים לאחר ניתוחי לב-חזה עם כשל נשימתי או בסיכון לכשל נשימתי, השימוש בחמצן נזאלי בקצב גבוה, בהשוואה ל-BiPAP (Bilevel Positive Airway Pressure), לא הביא לשיעור גבוה יותר של כשל טיפולי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הנשמה לא-פולשנית באמצעות BiPAP משמשת לעיתים קרובות במטרה למנוע הנשמה פולשנית חוזרת ולשיפור תוצאות הטיפול בחולים עם היפוקסמיה לאחר ניתוחי לב-חזה. טיפול בחמצן נזאלי בקצב גבוה משמש יותר ויותר לשיפור החמצון מאחר וקל לביצוע, נסבל היטב ויעיל מאוד. כעת הם ביקשו לבחון אם טיפול בחמצן נזאלי בקצב גבוה אינו נחות בהשוואה לטיפול במכשיר BiPAP במניעת או טיפול בכשל נשימתי חד לאחר ניתוח לב-חזה.

מחקר BiPOP נערך בין 15 ביוני, 2011, ועד 15 בינואר, 2014, בשש יחידות טיפול נמרץ בצרפת. מדגם המחקר כלל 830 חולים לאחר ניתוח לב-חזה, הנפוצים בהם כללו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, תיקון מסתם וניתוח להסרת קריש בעורק הריאה, כאשר החולים פיתחו כשל נשימתי חד או הוגדרו בסיכון לכשל נשימתי לאחר הוצאת צינור ההנשמה בשל גורמי סיכון קודמים.

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בחמצן נזאלי בקצב גבוה (קצב של 50 ליטר לדקה, 414 חולים) או BiPAP עם מסיכת פנים במשך לפחות ארבע שעות ביממה. התוצא העיקרי היה שיעור כישלונות הטיפול, שהוגדרו כצורך בהנשמה פולשנית חוזרת, מעבר לקבוצת המחקר המקבילה או הפסקה מוקדמת של הטיפול (בקשת המטופל או סיבוכים, כולל הרחבת קיבה). תוצא משני כלל תמותה במהלך טיפול ביחידת טיפול נמרץ, שינוי במדדי הנשמה וסיבוכים נשימתיים.

מהתוצאות עולה כי טיפול בחמצן נזאלי לא היה נחות בהשוואה ל-BiPAP: שיעור כשלונות הטיפול עמד על 21% בקבוצת הטיפול בחמצן נזאלי בקצב גבוה לעומת 21.9% בקבוצת הטיפול במכשיר BiPAP (p=0.003). לא תוארו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה ביחידות טיפול נמרץ (23 חולים שטופלו ב-BiPAP [5.5%] ו-28 חולים שטופלו בחמצן נזאלי בקצב גבוה [6.8%], p=0.66). סדקים בעור היו נפוצים יותר משמעותית עם BiPAP לאחר 24 שעות (10% לעומת 3%, p<0.001).

מהנתונים עולה כי בחולים לאחר ניתוחי לב-חזה בסיכון לכשל נשימתי או אלו שפיתחו כשל נשימתי, טיפול בחמצן נזאלי בקצב גבוה לא היה נחות בהשוואה לטיפול במכשיר BiPAP.

JAMA. Published online May 17, 2015