במאמר חדש שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי שיעורי התמותה לאחר 30 ימים בחולים עם אוטם לבבי חד על-רקע עורק כלילי שמאלי ראשי לא-מוגן היו גבוהים, הן בחולים שעברו צנתור כלילי והן בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את התוצאות הקליניות 30 ימים ושנה אחת לאחר צנתור כלילי או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים בחולים עם אוטם לבבי חד על-רקע מחלה של עורק כלילי שמאלי ראשי, בלתי-מוגן.

בתקופה שבין ינואר 1998 ועד דצמבר 2008, 84 חולים עם אוטם לבבי על-רקע מחלה של העורק הכלילי השמאלי הראשי עברו רה-וסקולריזציה במרכז הרפואי (55 עברו צנתור כלילי ו-29 עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים).

החוקרים אספו את הנתונים ממעקב בן שנה אחת אחר החולים. הם ערכו ניתוח של הנתונים להערכת הגורמים המנבאים את שיעורי התמותה לאחר שלושים ימים וקבוצת הטיפול.

בקבוצת הצנתור הכלילי, שיעורי התמותה מכל-סיבה עמדו על 64% לאחר 30 ימים ועל 69% לאחר שנה אחת. בקבוצת ההתערבות הניתוחית שיעורים אלו עמדו על 24% לאחר 30 ימים ולאחר שנה אחת. גורמים מנבאים בלתי-תלויים לתמותה לאחר 30 ימים כללו שוק קרדיוגני (יחס סיכון של 2.83), מדד זרימה לפי TIMI של 0/1 (יחס סיכון של 2.27) וסוכרת (יחס סיכון של 2.65). הקצאה לטיפול בצנתור כלילי נקבעה בעיקר על-פי מדד TIMI של 0/1 באנגיוגרפיה בתחילת המחקר. בחולים עם מדד TIMI של 2/3 באנגיוגרפיה ראשונית, ההקצאה לטיפול נקבעה לפי התייצגות עם שוק קרדיוגני, שנת הכללה במחקר ומחלה דיסטאלית או בביפורקציה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי שיעורי התמותה לאחר 30 ימים בחולים עם אוטם לבבי חד על-רקע עורק כלילי שמאלי ראשי לא-מוגן היו גבוהים, הן בחולים שעברו צנתור כלילי והן בחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים. הם כותבים כי בחולים שהתקבלו במצב של שוק קרדיוגני, מדד זרימה של TIMI 0/1 באנגיוגרפיה ראשונית וסוכרת ניבאו באופן בלתי תלוי תמותה לאחר 30 ימים, בעוד שההקצאה לטיפול נקבעה לפי מדד TIMI של 0/1 בקבלה.

Heart. 2013;99(10):690-699

לידיעה במדסקייפ