מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Cardiovascular Diabetology עולה כי סוכרת מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בקרב חולים לאחר השתלת ICD, בפרט באלו שעברו השתלת ICD במסגרת מניעה שניונית. עם זאת, סוכרת אינה משפיעה על הסיכון של טיפולי ICD, עדות לכך שהסיכון המוגבר לתמותה בחולים אלו אינו נובע מהפרעת קצב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת מחלוקת באשר להשפעה של סוכרת על התמותה וסיכוני טיפול ICD. כעת הם השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה במטרה למצוא פתרון למחלוקת זו וערכו חיפוש במאגרי PubMed, Embase, Web of Science ו-Cochrane Library לזיהוי מחקרים רלבנטיים.
הסקירה כללה 36 מחקרים שדיווחו על 162,780 חולים לאחר השתלת ICD. בהשוואה למושתלי ICD ללא סוכרת, בקרב מושתלי ICD עם סוכרת תועדו שיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.45, רווח בר-סמך 95% של 1.36-1.55).
מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי בחולי סוכרת בהם ICD הושתל במסגרת מניעה שניונית תועד סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.89, רווח בר-סמך 95% של 1.56-2.28). גם שיעורי התמותה הלבבית היו גבוהים יותר בחולי סוכרת לאחר השתלת ICD (יחס סיכון של 1.68, רווח בר-סמך 95% של 1.35-2.08). עם זאת, לסוכרת לא הייתה השפעה על הסיכונים של טיפולי ICD, כולל טיפול או מכת חשמל הולמת או לא-הולמת, וקיצוב הולם כנגד טכיקרדיה. סוכרת לווה בסיכון מופחת לקיצוב לא-הולם כנגד טכיקרדיה (יחס סיכון של 0.56, רווח בר-סמך 95% של 0.39-0.79).
החוקרים מסכמים וכותבים כי התועלת ההישרדותית של ICD מוגבלת יותר בחולים עם סוכרת, כאשר אבחנה של סוכרת מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בקרב חולים לאחר השתלת ICD, בפרט במקרים של מניעה שניונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!