במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי במקרים של הפרעות קצב מהירות בעובר, פרוטוקול סטנדרטי של תרופות אנטי-אריתמיות הניתנות לאם הינה גישה יעילה ונסבלת היטב במרבית המקרים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות והיעילות של טיפול מבוסס-פרוטוקול, הניתן דרך השליה לטכיקרדיה על-חדרית ורפרוף פרוזדורים. המחקר הרב-מרכזי, התבסס על פרוטוקול למתן טיפול דרך השליה ב-Digoxin, Sotalol ו-Flecainide להריונות עובר-יחיד בין 22-37 שבועות עם אבחנה של הפרעת קצב בעובר מסוג טכיקרדיה על-חדרית ממושכת או רפרוף פרוזדורים של 180 פעימות/דקה ומעלה. התוצא העיקרי היה שיעורי הפוגה של הפרעות קצב מהירות בעובר. תוצאי סיום משניים כללו תמותה עוברית, לידה מוקדמת והפרעות קצב ביילוד. עוד בחנו החוקרים אירועים חריגים.
מדגם המחקר כלל 50 חולים אשר גויסו מ-15 מרכזים ביפן בין 2010-2017; כולל 17 חולים עם טכיקרדיה על-חדרית פרוזדורית-חדרית, 4 חולים עם טכיקרדיה על-חדרית פרוזדורית-חדרית ארוכה ו-29 חולים עם רפרוף חדרים. חולה אחד עם רפרוף חדרים הוצא מהמחקר בשל הסרת ההסכמה להשתתפות במחקר.
החוקרים מדווחים כי הפרעות קצב מהירות בעובר חלפו ב-89.8% מכלל המקרים (44 מבין 49 מקרים) וב-75.0% מהמקרים (3 מבין 4 מקרים) של הידרופס פטאליס. שיעורי לידה מוקדמת עמדו על 20.4% (10 מבין 49 חולים).
אירועים חריגים באימהות תועדו ב-78% מהמקרים (39 מבין 50 חולים). אירועים חריגים חמורים תועדו באם אחת וארבעה עוברים והובילו להפסקת פרוטוקול הטיפול בארבעה מקרים. במהלך המחקר תועדו שני מקרי תמותה עוברית, בעיקר בשל אי-ספיקת לב. הפרעות קצב מהירות ביילוד תועדו ב-31.9% מהיילודים (15 מבין 47 מקרים) בתוך שבועיים מהלידה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול לפי פרוטוקול מוגדר בתרופות אנטי-אריתמיות להפרעת קצב בעובר היה יעיל ונסבל היטב ב-90% מהחולים. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי ייתכנו אירועים חריגים חמורים בעוברים וכי הפרעות הקצב עשויות להישנות במהלך השבועיים הראשונים לאחר הלידה.
American College of Cardiology 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!