מנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-HFSA (Heart Failure Society of America) עולה כי בחולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל המאושפזים בשל החמרת אי-ספיקת לב, טיפול בדיגוקסין לא הוביל לשיפור קליני וייתכן כי הוביל לעליה בסיכון לאשפוזים חוזרים, בעיקר מסיבות לבביות ובעיקר עקב הישנות אי-ספיקת לב.

החוקרים אספו נתונים אודות למעלה מ-1,000 חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל, שאושפזו בשל החמרת אי-ספיקת לב למרכז רפואי מג’ורי בין 2004-2015. כשליש מהחולים נטלו טיפול בדיגוקסין. הטיפול לווה בעליה של כ-50% בסיכון לאשפוזים חוזרים בתוך 30 ימים ועליה של 70% לאחר 180 ימים, בהשוואה לחולים שלא טופלו בדיגוקסין.

החוקרים לא זיהו הבדלים במשך האשפוז או בשיעורי התמותה לאחר 30 ימים או 180 ימים על-רקע טיפול בדיגוקסין, אם כי ניתוח נפרד הדגים תמותה מוגברת עם דיגוקסין בחולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד. השיעור המוגבר של אשפוזים חוזרים במחקר הנוכחי עומד בניגוד לממצאי מחקר DIG (Digitalis Investigation Group), שהדגים ירידה באשפוזים חוזרים בשל החמרת אי-ספיקת לב בחולים שנטלו דיגוקסין. עם זאת, מחקר DIG נערך במהלך שנות התשעים של המאה הקודמת וקדם לעידן הטיפול במעכבי ACE וחסמי ביתא במרבית החולים עם אי-ספיקת לב.

במחקר הנוכחי, יחס הסיכויים המתוקן לאשפוזים חוזרים לאחר 30 ימים בקרב מטופלים בדיגוקסין עמד על 1.5 בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופה. בחולים בגילאי 65 שנים ומעלה, יחס הסיכויים המקביל עמד על 2.02.

יחס הסיכויים המתוקן לאשפוז חוזר לאחר 180 ימים, בהשוואת טיפול בדיגוקסין לאי-טיפול בתרופה, עמד על 1.7.

מתוך כנס ה-HFSA

לידיעה במדסקייפ