מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of Oncology עולה כי בקשישות עם סרטן שד והיסטוריה של מחלת לב ו/או סוכרת, טיפול ב- Trastuzumab מלווה בשיעורי היארעות גבוהים יותר של רעילות לבבית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לעיתים קרובות, קשישות עם סרטן שד לא נכללות במחקרים קליניים. עם זאת, עם העליה בשימוש ב- Trastuzumab, קיים צורך להעריך את הרעילות הלבבית על-רקע טיפול ב- Trastuzumab באוכלוסיה זו.

במסגרת המחקר אספו החוקרים נתונים מרשומות רפואיות אודות נשים בגיל 70 ומעלה, שטופלו ב- Trastuzumab משנת 2005. הם התבססו על מדד NYHA (New York Heart Association) לתיעוד רעילות לבבית תסמינית. רעילות לבבית א-תסמינית הוגדרה בנוכחות ירידה אבסולוטית של 10% ומעלה עם מקטע פליטה סופי של חדר שמאל של פחות מ-50% או ירידה אבסולוטית של למעלה מ-20%.

מדגם המחקר כלל 45 נשים, עם חציון גיל של 75.9 שנים (בטווח הגילאים 70-92 שנים). 3 מבין 24 הנשים (12.5%) שאובחנו עם סרטן שד מוקדם ו-5 מבין 21 הנשים (23.8%) שאובחנו עם מחלה מתקדמת פיתחו רעילות לבבית א-תסמינית. 4 מבין 45 הנשים (8.9%), כולם עם סרטן שד מתקדם, פיתחו אי-ספיקת לב תסמינית.

כל הנשים למעט אחת החלימו לאחר חציון של 5 שבועות (בטווח של 3-21 שבועות). בקרב חולות שפיתחו רעילות לבבית על-רקע טיפול ב- Trastuzumab תועדה שכיחות גבוהה יותר של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, דוגמת היסטוריה של מחלות לב (33% לעומת 9.1%) וסוכרת (33.3% לעומת 6.1%), בהשוואה לאלו ללא רעילות לבבית על-רקע הטיפול.

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב- Trastuzumab מלווה בסיכון מוגבר לרעילות לבבית בנשים מבוגרות היסטוריה של מחלת לב ו/או סוכרת וקובעים כי באוכלוסיה זו נדרש ניטור לבבי רציף.

Annals of Oncology. 2012;23(4):897-902

לידיעה במדסקייפ