ע”פ אנליזה המבוססת על מס’ מחקרים המתפרסמת במהדורת ה-15/8 של Am J Cardiol. הטיפול ב-rivaroxaban (קסרלטו, באייר) במטופלים עם פירפור פרוזדורים (AF) בסמוך למהלך של ביצוע אבלציה בצינתור קשור לשיעור דומה של אירועים תרומבוטיים ודימומים תחת טיפול בוורפרין (קומדין, תרו) או דביגטרן (פרדקסה, רפא) .

המחברים מציינים ברקע שמס’ מחקרים בוצעו בכדי לקבוע את היעילות והבטיחות של ריברוקסבן כטיפול הניתן בסמוך לביצוע אבלציה במטופלים עם פרפור פרוזדורים, ומהם עלה כי שיעור האירועים התרומבוטיים והדימומים המג’וריים היה דומה לזה של וורפרין. החוקרים ביקשו לבצע סקירת עדויות מקיפה תוך שימוש במס’ מחקרים שהישוו בין ריברוקסבן לוורפרין או דביגטרן כאשר ניתנו בסמוך לביצוע של אבלציה בצינתור במטופלים עם AF.  נכללו בסקירה מחקרים שפורסמו במדליין, EMBASE ובאתר clinicaltrials.gov וספריית קוקריין עד מרץ 2014.

בוצע חישוב של יחסי סיכון ספציפיים במחקרים ובשילוב שלהם תוך שימוש במטה אנליזה של מודל  עם אפקט רנדומלי שכללה 3,575 משתתפים . אירועים תרומבואמבוליים (שכללו שבץ, אירוע מוחי חולף (TIA), ותסחיף ריאתי וסיסטמי) הופיעו ב-3 מתוך 789 המטופלים בריברוקסבן (0.4%) , לעומת 10 מקבוצת ה-2,786 בקבוצת הוורפרין (0.4%) , כאשר הסיכון היחסי היה 0.71 ברווח בר סמך של 0.26-1.96 , ללא הבדל מובהק עם p=0.51.

אירועי דמם מג’וריים הופיעו ב-9 מטופלים מתוך 749 משתתפי קבוצת הריברוקסבן (1.2%) וב-22 מתוך 975 משתתפי קבוצת הוורפרין (2.3% ) . סיכון יחסי של 0.49 ברווח בר סמך של בין 0.24-1.02, עם p=0.06 הקרוב למובהקות סטטיסטית.

בנוסף, השוואה ישירה בין נתוני ריברוקסבן לדביגטרן הראתה הבדלים לא מובהקים בשיעורי אירועים תרומבואמבוליים (0.5% לעומת 0.4%, עם יחס סיכון של 1.12 ברווח בר סמך 0.25-4.99, ו-p=0.88 ) ובשיעורי דימומים מג’וריים (1.0% לעומת 1.6% , סיכון יחסי של 0.71, בטווח בין 0.16-3.15 , עם p=0.66) .

המחברים מסכמים כי מחקרם מצביע על כך שלמטופלי AF המקבלים ריברוקסבן במהלך תקופת האבלציה בצינתור שיעורי סיכון דומים לאירועים תרומבוטיים ודימומים מג’וריים לאלה של מטופלים בוורפרין או דביגטרן.

Am J Cardiol.2014 Aug 15;114(4):577-82.

הערת המערכת: מהמחקר עולה שגם במטופלים המיועדים לאבלציה אין מניעה מלהמשיך או מלהתחיל לטפל בהם באמצעות ריברוקסבן .