סיבוכים תרומבוליטיים ודימומים מהווים מקור לדאגה בעקבות ניתוחים אורתופדיים. במקרה זה החוקרים רצו לבדוק את השכיחות וגורמי הסיכון לאירועים כמו נקרוזיס או אוטם לבבי ודימום במטופלים שעברו ניתוח אורתופדי. לשם כך ערכו מחקר רטרוספקטיבי בעוקבה של כ-3000 מטופלים עוקבים בני 21 או יותר, שעברו ניתוח בברך, בירך או בעמוד השדרה בין 2008 ל-2009. מידע ומאפיינים אודות החולים נאספו באמצעות אבחון וסקירה של נתונים רפואיים, בשימוש ב– International Classification of Diseases (ICD) וכן במאגרי מידע מעבדתיים ושל בנק הדם.
האירועים שנבדקו היו נמק של שריר הלב (עלייה ברמות הטרופונין), דימום מסיבי, אוטם שריר הלב וכן שטף דם שאירעו בבית החולים, לפי הגדרות ה- ICD . הגיל הממוצע במטופלים שנבדקו היה בסביבות ה-60, עם כמעט 60% נשים.
נמק של שריר הלב ארע ב-179 מטופלים (קרוב ל-6 אחוזים), אוטם שריר הלב ב-20 מהם (פחות מ-15), דימום מסיבי ב-165 מטופלים (5.4%) וכ-26 מטופלים סבלו משטף דם (0.8%). גורמים מנבאים לנמק בשריר הלב היו גיל המטופל, מחלת לב כלילית, מחלת סרטן ומחלת כליות כרונית. גורמים מנבאים לדימום מסיבי כללו את סוג הניתוח, סרטן, השתייכות למין הנשי ומחלת עורקים כלילית , וכן מחלת ריאות חסימתית כרונית.
החוקרים מסכמים כי ישנו איזון עדין בין אירוע תרומבוליטי לבין דימום מסיבי בתקופה שלאחר ניתוח אורתופדי. הסיכון לכל אחד מאירועים חמורים אלה דורש מחשבה והערכה מעמיקה טרם הניתוח.
Am Heart J. 2013;165(3):427-433.e1.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!