ע”פ מחקר שהתפרסם החודש ב-Circulation הסיכון לדימומים הכרוך בטיפול אנטיתרומבוטי משולש (אספירין, קלופידוגרל וורפרין) בחולים עם פירפור פרוזדורים (AF) שעברו אוטם שריר הלב (MI? ) ו/או ביצעו PCI הוא גבוה, ויש לבצע הערכת סיכונים קפדנית לפני התחלת טיפול משולש.
המחברים מציינים ברקע שקיימת אי ודאות באשר לטיפול האנטיתרומבוטי במטופלים עם AF שעברו MI ו/או PCI , ולכן ביקשו לחקור את הסיכון הכרוך בטיפול אנטירתומבוטי במטופלים אלה.
החוקרים עקבו אחר כ-11,500 מטופלים עם AF שאושפזו בגין MI או לביצוע PCI בין השנים 2000-2009 . הגיל הממוצע היה 75.6 שנים (+10.3), מהם כ-61% גברים, במסגרת רשם (רג’יסטרי) ארצי בדנמרק.
אירועים פטאליים או לא פטאליים (שדרשו אישפוז) של דימום סווגו בהתאם לפרוטוקול הטיפול האנטיתרומבוטי: טיפול משולש (TT) שכלל וורפרין+אספירין+ קלופידוגרל, טיפול בוורפרין ונוגד טסיות אחד בלבד, וטיפול דואלי (DAPT) בנוגדי טסיות (אספירין + קלופידוגרל).
החוקרים חישבו את שיעורי הדימום בפרוטוקולים השונים, וביצעו התאמת באמצעות מודל רגרקסיה מסוג COX .
בשנה הראשונה, דווח על 728 אירועי דימום (6.3%), מהם 79 (0.7%) היו קטלניים.
בתוך 30 יום השיעורים של הדימום היו 22.6, 20.3 ו-14.3 לכל 100 שנות מטופל עבור TT , וורפרין +נוגד טסיות, ו-DAPT , בהתאמה.
שיעורי הדימום המוקדמים (תוך 90 יום) והמאוחרים (90-360 יום) היו גבוהים יותר ב-TT לעומת שתי הגישות האחרות, עם יחס סיכון של 1.47 ו-1.36 בהתאמה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בסיכון לאירועים תרומבואמבוליים בין TT לוורפרין+נוגד טסיות (יחס סיכון 1.15, רווח בר סמך 0.95-1.4) .
המחברים מסכמים כי קיים סיכון מיידי גבוה בטיפול ב-TT לאחר MI/PCI במטופלי AF . סיכון מתמשך מוגבר נמצא קשור לטיפול בגישת TT ללא חלון תראופוטאי בטוח, ולכן לדעתם יש לשקול TT רק לאחר ביצוע הערכת סיכון לדימומים במטופלים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!