תקציר
שנים רבות מקובל השימוש בשטיפות שלפוחית השתן בתמיסת bacillus Calmette-Guérin ( BCG) לשם מניעת הישנות והתקדמות המחלה. הטיפול מלווה בתופעות לוואי מטרידות הפוגעות באיכות החיים של המטופל ולעיתים מצריכות הפסקה של סדרת הטיפולים.

מטרת המחקר היא להעריך את אי־נחיתות (noninferiority) של מעקב פעיל (AS) בהשוואה ל־BCG תוך־שלפוחיתי מבחינת הישנות והתקדמות מחלה בקרב מטופלים עם סרטן שלפוחית השתן בדרגת ממאירות גבוהה בשלב HG T1 שעברו כריתה ראשונית דרך השופכה של הגידול בשלפוחית (TURBT)  ועברו גם TURBT שני כדי לוודא שלא נותרה שארית בשלפוחית לאחר הכריתה הראשונית ונמצאו ללא שארית גידול ב־TURB השני.

שיטות
לאחר ההערכה הראשונית חולים עם סרטן שלפוחית השתן מסוג HG T1  אשר עברו הסרה מלאה של כל הגידולים הנראים לעין, עברו TURBT שני. מטופלים שבדגימות שלהם בניתוח השני הודגם שלב T0 (כלומר לא נמצא גידול שאריתי בשלפוחית), הוקצו באקראי למעקב פעיל (AS) או לטיפול תוך־שלפוחיתי ב־8 שטיפות BCG במשך 8 שבועות. לא ניתנו טיפולי אחזקה. נקודת הסיום הראשית הייתה הישרדות ללא חזרה חודרנית של המחלה (iRFS).

ממצאים עיקריים ומגבלות
בהערכה הראשונית נכללו 513 משתתפים. לאחר TURB שני, רק 263 (52%) מהמטופלים נמצאו ללא גידול שאריתי בשלפוחית והם אלה שנכללו במחקר והוקצו באקראי לקבוצת מעקב ולקבוצת טיפול ב־BCG לשלפוחית. ממוצע הגיל בשתי הקבוצות היה 70. 208 משתתפים נותרו במעקב של לפחות 5 שנים. מעקב פעיל נמצא כלא נחות בהשוואה ל־BCG מבחינת iRFS.  שיעורי תופעות הלוואי שכיחות יותר בקבוצה שטופלה ב־BCG.

מסקנות והשלכות קליניות
באוכלוסיית מטופלים סלקטיבית זו, מעקב פעיל לא היה נחות מטיפול השראה תוך־שלפוחיתי ב־BCG  במתן שמונה מנות, מבחינת הישרדות ללא צורך בכריתת השלפוחית, התקדמות לשאת חודרת שריר, התפתחות גרורות מרוחקות או תמותה. פרופיל הבטיחות של מעקב פעיל היה טוב יותר מזה של BCG.

סיכום
מעניין הממצא שכ־50% מהמחולים עם שאת  1HGT של אפיטל המעבר נותרים עם שאת בשלפוחית לאחר ה־TURBT הראשון. עובדה זו מחזקת את הצורך בביצוע Restaging TURBT בחולים אלה. מתוצאות המחקר ניתן להסיק שמעקב פעיל עשוי לשמש אפשרות טיפולית עבור מטופלים נבחרים עם סרטן שלפוחית השתן מסוג HG T1  כאשר ב־TURB שני לא מודגמת מחלה שאריתית.

למאמר

פרופ’ אלכסנדר גרינשטיין עוסק בכל ענפי האורולוגיה עם התמקצעות מיוחדת בכל הקשור להפרעות בתפקוד מיני. ראש תחום אורולוגיה בחיל רפואה. עבד כרופא בכיר במחלקה האורולוגית במרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי (איכילוב) כמנהל המרפאה האורולוגית. בהמשך עבד כרופא בכיר ביחידה לניו־אורולוגיה במרכז הרפואי ע”ש רמב”ם.